בחלוף חמישים שנה

יוסי אחימאיר , ו' בסיון תשע"ב

יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
עניין אישי

אדם הלך לעולמו לפני יובל שנים – מי יזכרוהו? מי יעלו לקברו? מי יקדישו ערב לזכרו? לא הרבה אנשים, גדולים ומשפיעים ככל שיהיו, זוכים לכך כעבור שנים כה רבות מאז הסתלקו.

אב"א אחימאיר זכה לכך. 50 שנה מלאו למותו, והנה לא רק שדמותו אינה נשכחת, היא נחקרת על-ידי סטודנטים, מונצחת בערי ישראל, בבול דואר, נלמדת בכנסים ומסעירה גם לאחר עבור זמן כה רב, ולאחר שכל בני דורו אינם עוד עימנו. וזאת – לאחר שנים של השכחה, השמצה, סילוף.

תנועת ז'בוטינסקי נתברכה, לצידו של ראש בית"ר, בשורה של אישים משכמם ומעלה – מנהיגים, סופרים, פובליציסטים - שהיו, פעלו ו...נשתכחו. תיקיהם שמורים בארכיון של מכון ז'בוטינסקי. אין עושים די להנצחתם, להפצת מורשתם. לא מקצים לכך תקציבים. מכון ז'בוטינסקי נאבק על קיומו, על עצם יכולתו להוציא אל הפועל את מלוא שליחותו וייעודו.

לא כן בצד השמאלי של הקשת הפוליטית והרעיונית – שם יודעים טוב יותר להנציח ולהאדיר אישים, שפעלו לצד הגדולים. יש לשמאל את בן-גוריון ואת ברל כצנלסון, אבל גם מרוממים גלריה שלמה של אישים, פוליטיים, פובליציסטים, סופרים, עסקנים, מוציאים לאור כתבים שלהם ומממנים ביוגרפיות עליהם.

במחנה הלאומי מתרכזים, כמובן, בדמותו השגיבה, המופלאה, של זאב ז'בוטינסקי, וגם בזו של מנחם בגין, אשר זכינו והוקם מרכז למורשתו בלב ירושלים. אבל האם יש להסתפק רק בהם? ומה על יהושע ייבין ואריה אלטמן? אייזיק רמבה ומאיר גרוסמן? יוסף כצנלסון והלל קוק? זאב פון ויזל ויהודה מרגולין?– ואלה הם רק אחדים מן השמות המזהירים, הנשכחים, העולים כרגע בראש.

גם אבא אחימאיר, הציוני משחר נעוריו בבוברויסק שברוסיה הלבנה, מחולל המרי בבריטים, אבי הציונות המהפכנית ו"ברית הבריונים" הנחשונית, היה משתכח, אלמלא החלטנו בני המשפחה להביא לידיעת הרבים את תורתו ופועלו, בפעולות הנצחה שונות, שגולת הכותרת שלהם – הפיכת הדירה הרמת-גנית שבה התגורר בעשור חייו האחרון, למוזיאון וארכיון משפחתי, "בית אבא", העלאת אתר אינטרנט הנושא אותו שם, והצאתם לאור של ששה כרכים מכתביו.

אני הכרתי את אבי 19 שנה בלבד, 19 שנותי הראשונות. הכרתיו טוב יותר לאחר פטירתו, כאשר צללתי לים המאמרים, המכתבים והיומנים שלו – העזבון הרוחני שהותיר אחריו. לקחתי על עצמי לרכז את עזבונו הספרותי ולעשותו ככל האפשר לנחלת הרבים. וכך, הנצחתו של אבא, הוצאת כתביו לאור והפצת מורשתו -  הם כל כולם מעשה ידי בני המשפחה וחוג ידידים מצומצם, ידידים שכולם אינם עוד בחיים. שום גוף ציבורי-תנועתי איננו מסייע בידינו.

עד גיל 19, ואני אז בשירות חובה בצה"ל , הכרתי את אבא בלי גרשיים (אב"א – אבא בן אייזיק), והזכרונות הם חמים ומרגשים. כמעט אין יום שאין הוא עולה בזכרוני, מתוך געגוע ורצון לעשות עוד משהו שקשור בו ועוד פעולה למען זכרו מחמם הלב.

בשבילי אבא היה קודם כל אב כפשוטו – חום, ליטוף, מלה מעודדת, מלים מפנקות ברוסית, האיש העובד בגינה, המטייל ברחבי הדירה ולאורך השדרה, כשידיו משוכלות לו לאחור. לעתים לוקח אותי, הקטנצ'יק, על הכתפיים בסמטאות העיר העתיקה בירושלים שמלפני העצמאות, או – ואני כבר נער - לטיול ב"אגד" ברחבי ישראל, בסיורים לעיתונאים...

בשבילי אבא היה – נזיפה חד-פעמית על שאני לוקח עמי טרנזיסטור לטיול הכתה. במקום זאת, אמר, עלי להביט על הנוף הארצישראלי סביב ולהינות ממנו, או - כעס על שניסרתי ענף במבוק בגינת ביתנו, ענף שחרג במקצת מן השורה... והחריגה – שמעתי מפיו - הן זהו דוקא היופי שבטבע.
בשבילי אבא היה – הגאווה להיות בנו של איש הגות, עקבי בדעותיו, שמוכן לשלם כל מחיר אישי על עמדותיו העצמאיות, סופר מקורי והוגה בעל סגנון ייחודי, שמתעניין בך ובלימודיך, בחבריך, במעשיך, שאינו כועס על זה שאני בצופים ולא בבית"ר, שאינו מטיף לבנו ואינו כופה דעתו

בשבילי אבא היה כמובן – החדר שלו, היכל הקודש, העמוס בספרים בכמה שפות, שולחן הכתיבה, הניירת וכלי הכתיבה, העטים הנובעים, מטת העץ עם ערימת הכרים. וכיום הדירה הזאת היא מוזיאון לזכרו.

בשבילי אבא היה – האהבה הגדולה לאמא סוניה, משענתו האמיתית, האיש שמפעם לפעם לוחש לנו בגאווה: "בחרתי לכם אמא טובה, נכון?", ולה הקדיש את ספרו "עם קריאת הגבר" במילם אלה: "לסוניה, עת אשמדאי רקד את ריקודו בתוככי האומה, עת הועמדתי בצל הגרדום – לא היססת להושיט לי את ידך, ותבני את ביתנו, ותהי אם הבנים, וככה הגענו עד הלום"...

בשבילי אבא היה  - התגלמות הצניעות, ההסתפקות במועט, אהבת הבצל והזיתים והלחם השחור, אוהב המשפחה, נערץ על ידידיו, האיש הצנום, כפוף הגו, המתרווח בכורסת הקש בחדרו, או בחצר ביתו, ראש  תמיד בתוך הספר טעפרון בפה, כדחי לסמן מה שצריך לחזור אליו ואולי להגיב עליו.

בשבילי אבא היה – הגאווה להיות בנו של איש הגות, עקבי בדעותיו, שמוכן לשלם כל מחיר אישי על עמדותיו העצמאיות, סופר מקורי והוגה בעל סגנון ייחודי, שמתעניין בך ובלימודיך, בחבריך, במעשיך, שאינו כועס על זה שאני בצופים ולא בבית"ר, שאינו מטיף לבנו ואינו כופה דעתו.

ורק פעם אחת, בתשובה לשאלה סקרנית נועזת שלך, הקטן, פולט מלות גאווה על המחתרת שלו, מקור גאוותו, ועל קיפוחה בהיסטוריוגרפיה הציונית והתנועתית. "בעוד חמישים שנה יעריכו את 'ברית הבריונים' ואת תפקידה ההיסטורי שלא כהערכת משכיחיה" – אמר לי, ואכן אין היום לקסיקון או אנציקלופדיה שלא תוזכר בו, לטוב ולרע, התנועה הנחשונית הזו של שיחרור לאומי.

בשבילי אבא היה - האיש שיוצא מדי יום שני בבוקר מן הבית, חש אל תחנת האוטובוס כדי לעלות לירושלים, בה יעשה יומיים-שלושה במסגרת עבודתו המדעית באנציקלופדיה העברית, ויחזור ביום חמישי לרמת-גן אל הקן המשפחתי, האהוב עליו יותר מכל.

בשבילי אבא זה גם - חמשת העיתונים היומיים שמגיעים כל בוקר אל מפתן ביתנו ובהם "חרות" עם מאמריו העמוקים והקוצפים, עם הטורים או המדורים "אנטי-מא", "רקב ביעקב", אחוות עמים", "מה טובו" וכו', ותחת שמות עט שונים ובהם: א. שמאי, אבא סיקרא, א. מערבי, אבישי, א. גיא, אבא אריכא ועוד ועוד.

ובשבילי אבא הוא כמובן - ספריו שיצאו עוד בחייו "רפורטאז'ה של  בחור ישיבה", "יודאיקה", "עם קריאת הגבר", שעליהם נוספו ששת הכרכים שיצאו לאור לאחר מותו, וזה מעט מדי.

ובשבילי וגם בשביל הציבור - אבא זה האיש שעליו אמר זאב ז'בוטינסקי "מורנו ורבנו", "האיש שהיטה את הזרם" – כפי שהגדירו בנו של ראש בית"ר, ערי, והאיש שעצב גדול לא מש מעל פניו מאז הוטחה בו ובחבריו העלילה הנוראה של רצח ארלוזורוב. ב-1933 נרצח חיים ארלוזורוב בגופו – בידי שני ערבים, כמובן – אבא אחימאיר נרצח בנפשו.

בשבילי ובשביל אחותי זאבה ואחי יעקב אבא הוא - האיש שכותב לנו מכתבים מרגשים בכתב יד שמזכיר את זה של ז'בוטינסקי, כמו אותו מכתב שקיבלתי ממנו במלאת לי ח"י שנים לפני התגייסותי לצה"ל.

"יוסי, אתמול, ביום הולדתך, רציתי לברכך בטלגרמה. אבל מה יש להגיד בטלגרמה? הן לפי כל מהותה טלגרמה היא יבשה. לכן דחיתי הדבר להערב. ואתה תקבל איחולי באיחור, אבל במכתב ארוך קצת.

יוסי, יום ההולדת שלך השנה הוא מיוחד במינו. בעוד חודש-חודשיים ואתה עוזב לעד ולתמיד את בית הספר התיכוני. אתה מקבל תעודת בגרות. ומיד אתה הולך לצבא. פירוש הדבר: אתה עוזב לראשונה לזמן ממושך את 'קן' ההורים, שנדמה לי שהיה חם למדי. אתה יוצא השנה למלחמת החיים ולא נשאר להוריך אלא לעקוב אחר צעדיך מתוך עיניים מעורפלות, מתוך תפילה ומתוך איחולים לאושרך, לפחות להצלחותיך, ובעצם אלה הם איחולינו אנו, הוריך, ביום הולדתך השנה. מספסל בית הספר התיכוני אתה עובר לבית ספר יותר קשה, לבית ספר של השירות בצבא. והמורים שלך יהיו קצינים ותת-קצינים. אלה הם פדגוגים מחמירים. אינם יודעים חוכמות. אני יודע, שאתה תהיה חייל טוב, כשם שהיית תלמיד טוב בבית הספר העממי והתיכוני. איני רוצה להטיף לך 'ציונות'. החיילות-הצבאיות זאת היא מעמסה. אין זאת שאלה רק של גבורה, רק של 'בכל נפשך'. זאת היא שאלה של הכרה. אנו יודעים שאתה תעמוד בנסיון בכל המקרים.

את האיחולים לך אינך זקוק לשמוע ממני. הן אושר הילדים זהו אושרם של ההורים. וכשם שהוריך אינם מתביישים בך וביעקב, כך גם אתם אין לכם מה להתבייש בהוריכם. העיקר שדרך חייכם תהיה יותר סלולה מדרך חיינו אנו. צא, יוסי, לדרך החיים, שאינה דרך סלולה, ודע שמאחורי גבך עומדים הורים בלב דופק ובעיניים מעורפלות.

וכעבור שנה מעת שיגור מכתב זה – ואבא כבר איננו.

אבא נפטר בגיל 65. יום אחד לאחר שנעצמו עיניו לנצח, בעיתון שכותרתו הראשית בישרה: "אב"א אחימאיר איננו", התפרסם מאמר מלומד מפרי עטו, בגיליון ערב שבועות תשכ"ב, על הסופר ש. בן-ציון במלאות 30 שנה לפטירתו. ועוד שנים לאחר שהלך לעולמו, הופיעו בכרכי האנציקלופדיה העברית ערכים מקוריים רבי חשיבות שהכין מבעוד מועד, חתומים: א. אח.

ואין מנוס מן המחשבה: כמה הפסדנו, כמה פניני הגות ורוח לא נולדו, כמה ניצוצות רוח לא נדלקו, משום שלבו של אבא נדם בטרם עת - במותו מות נשיקה בעת ששיחק עם נכדתו האהובה, עדה, בבית ברמת-אביב.

המחשבה הזו עולה לאור מה שכן נשאר אחריו – עזבון רוחני הכולל אלפי מאמרים וכתבי יד, אגרות, גזרי עיתונים, צילומים – שמהם עולה מחשבתו העצמאית וההגיונית על המצב באומה ובמדינה, בעם היהודי שכה היה יקר לו, ועד כמה צדק – במאבקו למען הגשמת העצמאות ושיחרור חבלי מולדת, מלחמתו בסוציאליזם ובקומוניזם, מאבקו לטיפוח ערכי טבע ומניעת הוונדליזם שנעשה, למשל, לאגם החולה, לנהר הירקון, ולבניין גימנסיה "הרצליה", שבו למד בנערותו, וכמובן - מלחמתו הבלתי מתפשרת ברקב ביעקב, בשחיתות.

לפני כשבועיים הלך לעולמו אחרון המוהיקנים מבני דורם של ז'בוטינסקי ואחימאיר, ההיסטוריון הדגול פרופ' בנציון נתניהו, ידיד אמת של אבא, שהיה "האדם שפרופ' נתניהו העריך יותר מכל אדם אחר" – כעדות בנו, ראש הממשלה.

הרבה שיחות היו לי עם פרופ' נתניהו המנוח והנושא העיקרי שעלה בהן – פועלו וכתביו של אבא. "חשוב וצריך לעשות" – אמר לי – "שייצא לאור כרך מאמרים חדשים על אחימאיר, וכן שייצאו לאור מחדש ספריו 'יודאיקה' ו'עם קריאת הגבר', נקיים משגיאות ההגהה, ובעיקר – לאחר קובץ המאמרים על סופרים ועיתונאים יהודיים וישראליים – 'עין הקורא' -  גם קובץ מאמריו על סופרי רוסיה".

כה אמר לי בנציון נתניהו, שעמד בראש הוועד להוצאת כתבי אחימאיר לאור, וכה נמשיך ונעשה בשנים הבאות. נכין לדפוס עוד כתבים של אב"א אחימאיר, אבא שלנו, אבא של דור לוחמים לחירות עמם, אידיאליסט והומניסט, אוהב עמו היהודי.

מתוך דברים שנשא יוסי אחימאיר, בכנס על אב"א אחימאיר והציונות המהפכנית, שהתקיים ביום חמישי במכון ז'בוטינסקי, לציון 50 שנה למות אביו.