ג'ון קרי - נוכל פוליטי

ד"ר חיים משגב , ט' בכסלו תשע"ד

ערב מלחמת העולם השנייה  עשה ראש ממשלת אנגליה דאז, מי שהייתה באותם ימים, עדיין, בין המדינות החזקות  בעולם, מאמצים רבים כדי לפייס את היטלר.

הוא מסר לידיו, ללא קרב, את חבל הסודאטים הצ'כי - ואחר כך הסגיר לידיו את צ'כיה כולה, מתוך כוונה למנוע מלחמה כללית. העם הציכי האומלל נתבקש לשלם את "מחיר השלום". נוויל צ'מברליין, האיש עם המטרייה, היה, אולי, איש תמים  - אבל גם קצת טיפש. לאחר 'הסכם מינכן' הזכור לרע, כמו "הסכמי אוסלו", הוא חזר לארצו וטען שהגיע ל'הסכם שלום לדורות'.

הכול היה, כמובן, שקר וכזב. הרודן הנאצי לא התכוון אפילו לרגע לקיים את ההסכם. ממש כמו אסאד עתה, בהסכם לפירוק הנשק הכימי, וכמו האיראנים.

היטלר פתח במלחמה זמן-מה לאחר שראש ממשלת אנגליה התפאר בפרלמנט של ארצו בהישגיו המדיניים. וינסטון צ'רצ'יל נקרא אל הדגל. רבים מאוד, בכל רחבי העולם היכו על חטא על שלא שעו לאזהרותיו.

אבל ג'ון קרי בשלו. הוא מדלג ממדינה למדינה כאחוז תזזית. שערו המטופח דבוק לראשו כמו איזה קסדה – וידיו המטופחות מונפות לכל עבר במעין כוונה לומר לכל העולם תסמכו עלי.

אסור לסמוך עליו. הוא, כנראה, לא טיפש כמו נוויל צ'מברליין – אבל הוא מסוכן הרבה יותר. הוא פשוט נוכל פוליטי. הוא יודע שההסכמים שהוא מוליך אליהם  אינם שווים את הנייר שעליו הם כתובים – ובכל זאת הוא ממשיך.

אחר כך, כשהכול יתנפץ לו בפרצוף המאופר למשעי, הוא יעשה, ללא ספק, פרצוף של נעלב; אולם זה יהיה לא-אמיתי.

ג'ון קרי לא ממש ייעלב. הוא יודע כבר עתה שאין ממש בכל שיחות השלום שהוא מנהל או באיומים שהוא מחלק בשפע  -  בעיקר כלפי מדינת-ישראל. הבטחות-שווא יש לו למכביר -  אבל ברור לכול שהוא לא ינקוף אצבע אם מדינת-ישראל תותקף מכיוון איראן או מכיוון סוריה או מכיוונה של 'המדינה הפלשתינית' שהוא מבקש להקים כאן.

צריך לזרוק את הנוכל הפוליטי הזה לכול הרוחות  - אבל אף אחד לא יעשה את זה. כמו ערב מלחמת העולם השנייה שהביאה למותם של עשרות מיליוני בני אדם, ובהם שישה מיליוני יהודים שנטבחו בעזרתם של שכניהם, האירופאים רוצים 'שלום'.

הם לא מבינים, כמו אז, ששלום מן הסוג הזה מביא מלחמה. החומניזם, כמו הנאציזם, בזמנו, היא תורה שמבקשת לנצל את תמימותו של המערב - ואת עייפותו המנטאלית.

רק כאשר החרב הייתה מונחת על צווארו של העולם כולו, והנאציזם איים להשתלט על כל  אירופה, נחלצו האמריקנים לעזרה; אם כי גם אז הם נזקקו "לקצת" רק כאשר החרב הייתה מונחת על צווארו של העולם כולו, והנאציזם איים להשתלט על כל  אירופה, נחלצו האמריקנים לעזרה; אם כי גם אז הם נזקקו לקצת "עזרה" של היפנים שהפציצו את פרל הרבור  - ולימדו את הבחורים הטובים מהפנטגון  שהם אינם יכולים להיות שאננים לנצח.

גם כעת האמריקנים  לא יזדרזו, כנראה, לצאת מתוך הבידוד שהם כופים על עצמם.