זה היה ברור מבראשית: הרצי הלוי
רק רונן בר מסרב לפנות את כיסאו. כוחות אנרכיסטיים, לטעמי, דוחפים אותו לעבר עמדה שכמותה יש רק במשטרים אפלים
רק רונן בר מסרב לפנות את כיסאו. כוחות אנרכיסטיים, לטעמי, דוחפים אותו לעבר עמדה שכמותה יש רק במשטרים אפלים

החלטתו של הנשיא להפוך את מוסד הנשיאות למוקד השפעה פוליטי מערערת את יסודות הדמוקרטיה הישראלית ומציבה סימני שאלה על עתיד המשטר.

עו"ד חיים משגב טוען כי האסון היה בלתי נמנע בשל המבנה הפגום והטעויות המערכתיות ומביע תקווה שהלקחים שנלמדו יהיו חשובים לעתיד.

תרבות התעתועים הדביקה לפקידים שמונו בידי השלטון היוצא את התואר "שומרי הסף"; ביטוי שמשמעו הוא שאין לגעת בהם.

הכול שפיט, קבע אהרון ברק. מלוא כל הארץ משפט, הוא הוסיף – ודהר קדימה. שערי בית המשפט נפתחו לרווחה.

הקונספציה הרעילה שמפיצים אלה שכשלו ב – 7 באוקטובר - ולדעתי, באורח שמחייב גם חקירה פלילית - לא השתנתה.

זאת תהיה המציאות החדשה של כולנו. מבוזים. חסרי אונים. מוכים וחבולים ללא יכולת אמיתית לשרוד. עצמאותנו תהיה תלויה על בלימה

מי הורה לשחרר את מנהל שיפא, המקום שאליו הובלו מקצת מן החטופים שחלקם כבר לא בין החיים?

כל הנסיגות המדממות שבוצעו בשלושים השנים האחרונות היו בהנהגתה של החונטה הביטחונית. גנרלים בדימוס הובילו אותן.

שמעתי את אחת הדוברות של סבב ההתפרעויות האחרון. לדבריה, רננה רז שמה, רק בדרך אלימה תושג מטרתם של חבריה לדרך

במשך שנים מערכת הביטחון הלעיטה אותנו בתחזיות-שווא. רמטכ"ל אחרי רמטכ"ל קפצו לחיינו הפוליטיים בהתחזות למה שהם אף פעם לא באמת היו

אותה יהירות. אותה זחיחות – והנה זה שוב פוקד אותנו לרעה. אובססיית הנסיגות שוב מכה בנו.

הניסיון לרסן, באורח מידתי, את כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, נתקל בהתנגדותם של אלה שמחזיקים בו.

המהפך שעליו הכריז איש הטלוויזיה חיים יבין יושב לאנשיו של המחנה הזה כמו עצם בגרון עד לימים אלה

גם אם הלב יוצא אל כל אלה שחייהם התהפכו עליהם, יש לשמור על מידתיות נכונה, ולחתור לניצחון מוחלט במלחמה מול הצורר העזתי.

אנחנו עומדים ממש על פי תהום. אותם מחוללים של מצעדי האיוולת מדברים עתה על "אופק מדיני", כשהכוונה היא להקמת "מדינה פלשתינית"

אי-האכיפה מבית מדרשה של היועמ"שית אוכלת בנו בכל פה. אין זכות שהיא טוטאלית. אין אבסורד גדול מזה.

אני מסתכל על הפיגורות שמובילות את הכאוס ליד מעונו של ראש הממשלה – אדם שפוי לא היה רוצה שכאלה אנשים יחזיקו בהגה השלטון.

אני מקשיב למובילים את הזרם האנרכיסטי ואני מבין שלא יהיו שמחים מהם אם ארגוני הטרור יורידו אותנו על הברכיים.

שינוי תוצאות הבחירות בדרכים לא דמוקרטיות. הסיסמאות משתנות חדשות לבקרים – אולם השנאה למחנה האחר, שאני חלק ממנו, לעולם עומדת.

יש שכבה ענקית של קצינים שצריכה ללכת הבייתה - ולהניח לנו. לא למנות עכשיו את מחליפיהם. זה לא ילך.

יש מי שמבקש למתוח קו בין האסון על הר הכרמל לבין מה שקרה על הר מירון. הוא גם מוכן ומזומן כבר להמשיך את הקו עד לשבעה באוקטובר.

מי שרוצה לכפות "בחירות עכשיו" בעזרת עשרות אלפי אזרחים שישבו מסביב לבניין הכנסת, משחק באש. "מרי אזרחי" יש רק במדינות טוטליטריות

הטבח שהתרחש בשמחת תורה ישנה, בלי ספק, את פניה של המדינה לתמיד. איש לא רצה בו – אבל משהוא קרה, הכול ייראה שונה ב"יום שאחרי"

הרצון לראות בקריסתה של המדינה היהודית, רק כדי לקדם הדחה, שלא בדרך דמוקרטית, של מי שעומד בראשה, אין לו שיעור.

בוגריה של מערכת הביטחון, חותמי העצומות למיניהן, ממשיכים להתנהל כאילו שעיוורונם לא הביאנו עד הלום.

אין דרך אחרת להסביר את הטירוף הזה שמאיים להשתלט על חיינו. העסקה המתגבשת עם החמאס, אין רעה ממנה לעתיד הפרויקט הציוני

יהיה מקום לבחון איך השפיעו מכתבי הסרבנות של משרתים ביחידות עילית על מוכנות הצבא.

אני רואה את השלטים שנושאים המפגינים, אלה שתומכים, כביכול, במשפחות החטופים - וקצת קשה לי להבין את פשרה של התנהגותם.

מערכת הביטחון פשוט עוסקת מאז ימי אוסלו הארורים בהכלה; לא בשאיפה לניצחון

מרבית השופטים חיפשו, לדעתי, את הדרך לרדת לזירת המחלוקת שהציפה את רחובותינו במי שופכין

לא שמעתי אפילו מילה אחת של התנצלות מפיהם של כל הלשעברים, מדושני הפנסיות התקציביות, על איך שנראה הצבא באותה שבת ארורה

חמישים שנה חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים – וכלום. אותה התנשאות מבישה. אותה שיטה של קידום חברים.

הלחימה היא עיקשת – ואסור, לעניות דעתי, להפסיקה מבלי לגרום לקריסה קולוסאלית של כל מה שנבנה פה מאז 1948.

מתוך שנאת חינם לאיש אחד, לתפיסתי, הם בועטים במדינה היהודית, במתכוון, לא בהיסח הדעת, בזדון.

החגיגות לרגל שחרור החטופים, טיפין-טיפין, נגועות ללב - אבל בד בבד הן משאירות את ישראל שרועה על הקרקע.

אינני יודע כיצד ממשיכים מפה; אני רק יודע שיש בקרבנו מחנה לא קטן שעדיין מרגיש ש"גזלו" ממנו את הגה השלטון.

צריך להכיר במציאות הכואבת הזאת, לחרוק שניים ולאחוז בחרב. אין מקום אפילו לחשוב על החזרתה לנְדָנָהּ

התאווה לרצוח בבני עמנו לא נולדה בעת שהממשלה הנוכחית קמה. ארגוני הטרור לא נוסדו לאחר הבחירות האחרונות כאן.

הרפיון של הקצונה הבכירה בצה"ל מלווה אותנו כבר הרבה שנים. רבים מהם עסוקים בבניית הקריירה שלאחר השחרור

אינני רוצה אפילו להעלות על דעתי מה היה יכול לקרות אם, חלילה, חלום "המדינה הפלשתינית" היה קורם עור וגידים

הדם רותח. התמונות מעוררות פלצות. ויכול להיות שלא עת חשבון היא – אבל לא יכולתי שלא להזכיר קצת נשכחות

נולדתי בתל אביב וכל חיי אני מתגורר בה. זאת כבר לא העיר שבה התקיים פלורליזם של ממש

נשיאת בית המשפט העליון נחושה לדון בביטול חוקי יסוד עוד לפני פרישתה וכבר לא מסירה את כוונותיה. דעה

קולות הנהי שנשמעו בקרב חוגים מסוימים רק הוכיחו לי את הצורך בהקמתה של ועדת הרוגלות.

אני בטוח שיהיו לא מעט שופטים שירצו לדעת, מפי העותרים, מאין יש להם, לשופטים, את הסמכות לפסול חוקי יסוד

פוזיציה פוליטית דוחפת, לטעמי, גם היום ערמות של גנרלים לעבר מה שאני מכנה "הפיכה צבאית"

את החוצפה שבמעשה אין אפילו דרך לתאר. אסתר חיות יודעת שעצם הדיון יבעיר את הרחובות.

בכירי מערכת המשפט מתגייסים למאבק נגד השינויים הנדרשים כדי להחזיר את האיזון בין שלוש הרשויות.

הטבעת אלטלנה זכתה לגיבוי מאותו מחנה שהיום מוכן לקעקע את יסודותיו של הבית הלאומי של העם היהודי

איש לא מבקש ליצור כאן דיקטטורה שלטונית אלא להחזיר לרשויות הנבחרות את הכוח לעצב מדיניות שלשם הגשמתה הן נבחרו

בסמיכות מצמררת נגרר העם היושב בציון תוך כשנה בידי פוליטיקאים תאבי הסחות-דעת אל תהום לא נודעת

מה שקרה ליד ביתו של יריב לוין בשעות הבוקר המוקדמות בשבוע שעבר חוטא למושג דמוקרטיה

מה שהיה בשנותיה הראשונות של המדינה לא יכול להתקיים עוד. חוסמי הכבישים סבורים שהם נאבקים למען הדמוקרטיה.

הוועדה לבחירת שופטים, אין לראות בה את חזות הכול. יש מקומות רבים שרגלו של איש ימין מעולם לא דרכה בהם.

בפרקליטות המדינה פשוט לא שיערו שנתניהו לא יירתע מפני המבקשים את "ראשו"

אם מחנה הימין חפץ חיים, עליו לחזור בו מרצונו לפייס את המחנה האחר, זה שרוצה בהחלפתו.

התקווה מפעמת שוב בלב אויבינו כמו בשנים עברו. הם שוב סוברים שבשלה השעה לנסות את מה שלא עלה בידם בפעמים קודמות

שוב נותר הציבור עם גופה של צעירה שאין יודע מי רצח אותה; ושוב נשאר הציבור פעור פה לנוכח התנהגותה של אכיפת החוק

האנרכיה חגגה במלוא חוצפתה אבל חקירה פלילית לא נפתחה. ראוי היה שזה יקרה , אבל זה לא יקרה במחוזותינו.
