מערכת משפט אלטרנטיבית

יש רק שמועות ויש ספקולציות ויש הדלפות ויש תקוות של מי שכושלים פעם אחר פעם בקלפי.

ד"ר חיים משגב , י' בתמוז תשע"ו

יש משהו לא הגון "בבדיקה" שמקיימת המשטרה בהרשאתו של היועץ המשפטי לממשלה. אין, ככל שידוע,  עבירה קונקרטית. אין מתלונן או מתלוננת.

יש רק שמועות ויש ספקולציות ויש הדלפות ויש תקוות של מי שכושלים פעם אחר פעם בקלפי. בניגוד למה שמקובל  במערכות משפט שבהן כבודו של היחיד הוא נר לרגלי המשמשים בהן, אלה המוכרות במדינות דמוקרטיות, מתקיים במחוזותינו "מסע צייד" ללא הפסקה.

הציידים יורים לכל הכיוונים בתקווה ש"החיה" הנמלטת על נפשה  - ובכלל לא בטוח שהיא קיימת  -  תיפגע. יריות באפילה אלה מזכירות משטרים אפלים. רק שם יש לחוקרים כוח בלתי מוגבל. רק שם "החשוד" אינו חופשי לשמור על זכויות-יסוד כלשהן ורק שם טבעת-החנק שמניחים החוקרים על צווארו לא מניחה לו  כל סיכוי להיחלץ ממנה.

אז נכון, שאין להשוות בין ראש הממשלה לבין האזרח ק', בספרו של פרנץ קפקא, "המשפט", אבל  ההרגשה היא שכולנו כלואים  במעין מערכת משפט אלטרנטיבית שבה לא מתקיימת חזקת החפות אלא חזקת האשמה; מה  שלא מפריע לכתבי-החצר של המחנה האולטרה אנרכיסטי בתקשורת "להבטיח" למאזיניהם או לקוראיהם התמימים, שקרוב היום שבו יימצא "עד מדינה".

בנימין נתניהו איננו זקוק לסיוע שלי, אולם כאזרח במדינה הזאת אני נחרד לנוכח מחול השדים המתנהל בימים אלה. השמועות מפרנסות את מהדורות החדשות כאילו שמישהו באמת יודע מה מבקשת המשטרה לדעת או מה יש בידה שמצדיק "בדיקה". ההדלפות מחדרי החקירות מלוות בקול תרועה גדולה. הן אינן תמימות. הן תמיד מרושעות - וכוונתן היא אחת: לטעת בלב האזרח את ההרגשה שיש דברים בגו.

יכול באמת להיות שאם לא הייתי עד ל"חקירות" הקודמות נגד בנימין נתניהו, מאז שהוא נבחר לראשונה לתפקידו לפני כעשרים שנים, תוך שהוא גובר על חביבו של המחנה הלא-שפוי, תומך אוסלו, שמעון פרס, הייתי משתכנע שיש באמת ממש במה שמנסים להלעיט אותי בו. אבל זה לא המצב. חקירת "מעונות ראש הממשלה" שנפתחה בקול תרועה גדולה לפני הבחירות האחרונות הולידה - וזאת רק דוגמה אחת -  סיפור על "בקבוקים" ועל עובדת-בית ששכרה משולם מן הקופה הציבורית שעסקה גם בניגוב ישבנו של אביה הגוסס של אשת ראש הממשלה .

יכולתי להביא, כמובן, עוד דוגמאות, אבל פרשני-החרטא כבר עוסקים ב"יום שאחרי", תוך שהם מאיצים ביועמ"ש ל"סגור עניין" מה שיותר מהר. החוקרים מגששים, ככל שאפשר להתרשם מן ההדלפות שהם מנפקים למקורבים בתקשורת, באפילה כשמולם "שדה צייד" שמרחביו הם אין סופיים, בניגוד למה שמקובל בעולם המערבי, אבל זה לא מפריע לכל אלה הנושאים לשווא בדגל "שלטון החוק" לקרוא כבר עתה להתפטרותו של ראש הממשלה.

יש, כאמור, מערכת משפט קונבנציונאלית שבה הכול, פחות או יותר, מאמינים, ויש גם מערכת משפט אלטרנטיבית שמשמשת לצרכים פוליטיים. במערכת האלטרנטיבית אין חוקים. כתבי-דמה מנהלים אותה. יש בה רק אינטרסנטים. חיים רמון, פעם שר המשפטים, סבל מנחת זרועה. לפניו היו יעקב נאמן   וראובן ריבלין("רובי") ועוד רבים וטובים.

צר לי על אביחי מנדלבליט על שגם הוא נפל ברשתה של מערכת צינית, רווייה בתת-זרמים אפלים, שאין בינם לבין עשייה של צדק משפטי, לא מכוון מטרה, פואטי, מאומה.