רחמים ודין (חלק שני)

הרב יוסף כרמל , כ"ד בחשון תשע"ז

הרב יוסף כרמל
הרב יוסף כרמל
צילום: עצמי

בדברינו על פרשת וירא הסברנו, כי הפרשיה המתארת כיצד הקב"ה כרת עם אברהם ברית והבטיח לו זרע משרה אמנו, מופיעה פעמיים.  פעם אחת, תוך התגלות במידת הדין - בסוף פרשת לך לך ופעם נוספת, במידת הרחמים - בתחילת פרשת וארא. כריתת הברית במידת הרחמים מפורטת גם היא בסוף פרשת לך לך.

נשתדל להסביר את המשמעות של כל התגלות וכיצד שתי הפרשיות יחד נותנות לנו תמונה שלמה ועמוקה יותר מבחינה רוחנית של הברית והבשורה.

ננסה להבין תחילה את הברית שנכרתה במידת הרחמים. וז"ל הכתוב: "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית י"ז א-ב).

התנאי לכריתת הברית הוא "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". מה משמעותו של תנאי זה?

רש"י הסביר: "היה שלם בכל נסיונותי". 

לפי הסבר זה, הברית תלויה בעמידה בעשרת הניסיונות (עיינו אבות פ"ה מ"ג). ועוד הביא: "ולפי מדרשו (וגם בעקבות התרגום) התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך, אתה בעל מום לפני". 

לפירוש זה, אע"פ שהציווי על המילה נמצא בפרשיה בה ההתגלות היא בשם אלקים בפסוקים הבאים, כבר כאן נרמזת מצוות המילה. גם אבן עזרא הסביר: "והיה תמים. שלא תשאל למה המילה". 

הרמב"ן פירש לעומתם: "והיה תמים - מצוה אחרת עוד בעניין הזה כטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג) אחרי אזהרת השם לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו' (שם יח י), והעניין בשניהם שיאמין בלבו כי הקדוש ברוך הוא לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל, ולא ישמעו אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף, ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים, אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים, שהוא "אל" והוא "אל שדי", עושה טובה שלא היה במזל ..." וסיים דבריו אחרי שהביא גם את דעותיהם של רש"י וראב"ע "והנכון מה שפרשתי". 

אנו נאמץ את שיטת הרמב"ן ונרחיב את היריעה.

הרמב"ן מפנה את תשומת לבנו לכך, שהתורה בספר דברים חוזרת על הציווי לאברהם והופכת אותו לציווי כלל ישראלי. לאברהם נאמר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים",

עם ישראל נצטווה: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ"(דברים י"ח י-יג). 

פסוקים אלו חוסמים בפני עם ישראל את הדרך לחקור במופלא ובנסתרות. 

עמים רבים השתמשו באמצעים אלה שהיו קשורים תמיד למתים וטומאה, כדי לגלות מה העתיד צופן. האיסור להשתמש בכלים אלה, הוא לא רק בגלל שלרוב אין בהם ממש ולא רק בגלל שהם קשורים לאבי אבות הטומאה, אלא בעיקר בגלל שהם סותרים את האמונה והביטחון בבורא עולם, שמנהל את העולם ואנו מקבלים זאת בתמימות. לכן, ההתגלות הזו היא בשם הוי-ה במידת הרחמים, הבלתי מוגבלת. 

מי שמאמין בתמימות זוכה להנהגה שאיננה תלויה בחוק, בגורל, במזל או בסדר שנקבע מראש, הכל יכול להשתנות לטובה בזכות האמונה השלמה. 

מי שמאמין אמונה שכזאת הוא יהודי שלם-תמים (תם=שלם בלשון תורה). 

(בהתגלות השניה - במידת הדין, נדון בשבוע הבא, בע"ה).

הבה נתפלל כי נזכה ללכת בעקבותיו של אברהם אבינו ולשמור את ציוויו של הקב"ה בתורת משה.

מתוך העלון "חמדת הימים"