החלטה בזויה

ד"ר חיים משגב , ג' בטבת תשע"ז

ממשלת ישראל לא צריכה הייתה לנהוג אחרת לאחר ההחלטה הבזויה שנתקבלה במועצת הביטחון של האו"מ.

ישבו שם נציגי 15 מדינות, חלקן ביחסים קרובים ביותר עם המדינה היחידה בעולם שמשמשת בית לאומי לעם היהודי, ובמקום לדון במה שקורה בכל כך הרבה מקומות ברחבי העולם, בהרג ההמוני בסוריה או בסודאן או בתימן או בעיראק, הן התעסקו בבנייה אסורה, כביכול, במקום שבו נולדה הלאומיות היהודית לפני אלפי שנים.

הרבה מאוד שנים לפני שהתושבים של רבות מן המדינות שהשתתפו בהצבעה בכלל למדו לקרוא ולכתוב. לא עסקו שם לא בהרס של שכונות שלימות על יושביהן; לא בעריפת ראשיהם של נוצרים בידי ארגון טרור רצחני; ולא במה שקורה ברחבי אירופה שבה נטבחים אנשים בידי מוסלמים מוסתים.

אולם, מה שמדאיג הרבה יותר, לעת הזאת, היא לא תמימותם של ראשי השלטון בארה"ב; מאות אלפי אנשים שילמו בחייהם בעד מדיניותו של מי שהגיע לבית הלבן על כנפי אג'נדה של אוכלוסיות המיעוט בארצות הברית שרצו לראות נשיא שחור. מה שצריך לעורר בנו דאגה של ממש הן דווקא תגובותיהם של מנהיגים בתוכנו.

של המובילים את מחנה השמאל המבולבל, הלא רלוונטי, הדקדנטי, הרואה בארגונים אנרכיסטיים חלק לגיטימי של המרקם הדמוקראטי, אלה שנכשלו פעם אחר פעם בקלפי, משום שאין בפיהם חזון בר-סיכוי; ושל אלה שרואים את עצמם כראויים להיות בראש הפירמידה.

אין כמובן לבוא חשבון עם מי שרוצה להשתמש בהליך הדמוקראטי כדי ליצור אלטרנטיבה שלטונית - אבל מעט הגינות צריכה להתקיים גם כאשר נורא מתוסכלים מן הישיבה ביציע.

יצחק הרצוג, למשל, החליט עתה שהוא רוצה להוריד מעליית-הגג את רעיון-העוועים שכותרתו "משאל עם". אין דבר אווילי יותר; וכבר ראינו מה קרה באנגליה או באיטליה כאשר ראשי ממשלה מכהנים ביקשו את "הכרעת העם". קל מאוד לשחק עם רגשות כשפונים ישירות אל "העם". נוסח השאלה תמיד קובע את גורל המשאל.

ואני כבר יכול להבטיח להרצוג שמאה אחוז מן העם רוצה "שלום". אז מה זה אומר? כלום אין בעצם העמדת השאלה באופן הזה משום דמגוגיה ? האם לא צריך לשאול את "העם" גם כמה שאלות-מישנה ? כגון, היכן צריכים לעבור גבולותיה של המדינה היהודית ? או, האם הגבול צריך להיות לאורך כביש 6 או לאורך הירדן ? וכן, האם מה שנאמר במגילת העצמאות על זכותו של העם היהודי להתיישב בארץ ישראל צריך לסגת מפני מה שמכונה "שלום" ? וגם, האם צריך לוותר גם על שטחים שנכבשו במלחמת השחרור – ולהחזיר לשם מיליוני "פליטים" ?

ועוד לא אמרנו כלום על הרכבו של "העם". כלום צריך לשאול רק את היהודים או את כל אזרחי המדינה? והאם די יהיה ברוב של אחוז או שניים או שיהיה צורך לקבוע רוב מסוג אחר לגמרי לנוכח הרכבה של האוכלוסייה?

חבל לשגות באשליות. הערבים, או הפלשתינים כפי שהם מתקראים היום, לעולם לא יסכימו היום למה שהם לא הסכימו לו ב - 1948. המדינה היהודית, גם בגבולותיה על פי "תכנית החלוקה", לא הייתה מקובלת עליהם – אז למה שהם יסכימו היום להרבה פחות ממה שהוצע להם אז.

מקומו של משאל העם במקום שבו הוא היה עד עתה.