בוחן אלאור

יתכן שאלאור טעה אבל הנושא הזה היה צריך להסגר במשפט אצל המג"ד ובחודש ריתוק לכל היותר.

איתמר סג"ל , ו' בטבת תשע"ז

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

אינני יודע בעת כתיבת שורות אלו מה תהיה הכרעת הדין במשפטו של החייל  המסכן שביום בהיר אחד השירות הצבאי שלו הפך לסיוט מתמשך, כמעט ללא אפשרות לצאת לביתו, כאחרון הפושעים המסוכנים.

עשרה חודשים של משפט, שהם עשרה חודשים יותר מידי בהם כלל לוחמי צה"ל צופים מן הצד ומבינים שמה שהיה ברור בעבר הפך היום לסימן שאלה. עשרה חודשים שכנעו את החיילים בהוה ובעתיד שבמשוואה של חתירה למגע שעלולה להסתיים בתיק פלילי אל מול אפשרות נזיפה מהמפקד בשל תקלה מבצעית, האפשרות השנייה עדיפה בהרבה, כי כבר הבנו מה דינו של מי שרצה לתת יותר מידי.

אלו היו עשרה חודשים בהם המלשב"ים קיבלו סיבה נוספת לברוח מקרבי אל מחוזות הסייבר, התקשוב, המחשוב, המודיעין ושאר החילות בהן ניתן לבקר את אמא מידי ערב, להתרווח על כסא מסתובב בבסיס במרכז הארץ ולסיים את השירות עם מקצוע לחיים. ללא ספק, עסקה שווה בהרבה מעמדה קפואה בקו חרמון כחייל קרבי או לינה על קוצים בשבוע שטח. גם קומת המסעדות בקניון עזריאלי המחובר בגשר ישיר לבסיס הקריה מספקת מזון מעניין יותר מטונה מעושנת בחלווה, חמוצים ועלי גפן של מנת הקרב.

זו כבר לא בושה היום להיות ג'ובניק ופחות גאווה להיות לוחם, בטח כשהיוקרה הקרבית עלולה לעלות בחודשי מאסר או מעצר ממושכים בשל כדור מוצדק או מוטעה במי שהיה אמור למות בכל מקרה מתוקף תפקידו כמחבל בן מוות. בשל כך, אין להתפלא מירידת המוטיבציה לשירות קרבי.

בין אם אלאור יזוכה ובין אם יורשע, הנזק הגדול מכולם נעשה. עורכי דינו של אלאור נאלצו ללכת בדרך הרעה ולשכנע את השופטים שיש לזכות את אלאור, כיון שהוא חש בסכנה מפני מטען על גופו של המחבל.

התביעה מנסה להוכיח כי מדובר בשקר ובכזב ואלאור רצה להרוג את המחבל ללא כל חשש לסכנה מצידו. מכל מקום, נקודת המוצא ברורה ומוסכמת על שני הצדדים, קל וחומר על השופטים: המחבל היה צריך להישאר בחיים, ואלאור טעה בגדול כאשר חשב לתומו שמחבל צריך לסיים את חייו בשדה הקרב. המסר הזה הוא אסון שמחלחל בכל חיילי צה"ל שמבינים בין השורות שמוטב לו יחסכו את חייהם של מחבלים, ולכל היותר ישלחו אותם לטיפול יוקרתי בבית החולים הקרוב, כאות הוקרה על מעשיהם למען הקהילה. 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם'? לא בגלגול הנוכחי ככל הנראה. כאשר כל הריגת מחבל עוברת דרך תחקיר, כבר אמר מי שאמר בצדק שהרושם הוא שאולי הצבא מעדיף שהחייל ימות, אז היה זוכה לכבוד גיבורים.

אתמול נאם הרמטכ"ל ואמר דברי טעם, ברומזו לגלעד שליט. בחור שנפל או נחטף בשדה הקרב, קל וחומר כאשר כשל במילוי תפקידו, איננו הילד של כולנו. בחור מתגייס בידיעה שהוא מסתכן, וזהו תפקידו של הלוחם – להסתכן ולמסור את הנפש. דבריו דברי טעם. מכל מקום, אי אפשר למסור את הנפש מתוך פלפולים, ספקות וחוסר ודאות קרבית, זה כבר ממש פיקוח נפש.

טוענים כי קיים חשש לאבדן דרך מוסרי אצל חילי צה"ל ועל כן הרשעתו של אלאור חשובה, כמצפן מוסרי. שאם לא כן מחר יטבחו חיילינו בנשים ובילדים או בסתם אזרחים תמימים בטענה שחשבו שהם מחבלים. זהו שקר והוצאת שם רע על חיילי צה"ל. לא עודף מוטיבציה היא הסכנה כאן אלא אבדן המוטיבציה, שמשפיע מאד על הרצון להתגייס לקרבי במחזורי הגיוס האחרונים.

יתכן שאלאור טעה, יתכן שהפר את הפקודות, אותן יש לבצע גם כאשר הן לא נראות לנו כלל, אבל הנושא הזה היה צריך להסגר במשפט אצל המג"ד ובחודש ריתוק לכל היותר. כעת, בין אם יזוכה ובן אם יורשע חלילה, תמונתו של הבחור הצעיר העומד מול חקירותיו הצולבות של הפרקליט הבכיר שגוייס בעלות אסטרונומית, רק כדי לעשות את כל מה שניתן כדי להביא להרשעה, התמונה הזו חקוקה במוחותיהם של לוחמים רבים.