זה הכל בזכותך, אחי
לא המנהיגים יצרו את ההישגים, אלא הלוחמים, אנשי המילואים, המשפחות השכולות. אלה שלא מתראיינים ולא מופיעים בטלוויזיה.
לא המנהיגים יצרו את ההישגים, אלא הלוחמים, אנשי המילואים, המשפחות השכולות. אלה שלא מתראיינים ולא מופיעים בטלוויזיה.

אתה אומר שהמטרה שלך להפיץ אהבת חינם. אנחנו מאמינים לך. אבל אולי לא תאמין, גם מי שנגד ההופעה שלך, זה ממש לא אומר שהוא שונא אותך.

גדול עליכם גוש קטיף? בואו לפחות נתחיל מתשובה על חטא היסוד, חטא הפקרת יוסף הצדיק אשר בשכם, לב ליבה של הארץ.

לשמאל גיוס החרדים הוא אמצעי והמטרה כמובן הפוכה - עצירת המלחמה והפלת הממשלה, הסדר לא באמת משנה.

שברנו את מחסום הפחד, איננו מרגישים עוד כחגבים. הרבה עוד תלוי בנו, ועוד יותר תלוי בריבונו של עולם.

פשוט מדהים לראות איך אנשים חכמים כאילו משתוקקים ועושים הכול כדי לאכול דגים מסריחים וגם למצוא את עצמם מגורשים מהעיר

לבישת מדים היא זכות נדירה לשרת בענווה את עם ישראל. מדי צה"ל, כמו בפרשת המילואים שקראנו זה לאחרונה, הם כמו מדי כהונה.

המטרה של החזרת החטופים חשובה וקדושה מאוד מאוד, אבל היא אינה מטרת מלחמה אלא תוצאת מלחמה.

השנה, אם ההחלטה לא תשתנה, לא נוכל לצפות בטקס המשואות, משום שהוכנס לטקס הזה משהו שהוא לא פחות מצלם בהיכל

אפשר לצעוק, אפשר לצעוד בצעדות, אפשר למחות, דבר לא יעזור: אין דבר כזה גיוס בכפייה. זה לא עבד ולא יעבוד.

לאחר סאגה מתמשכת יעמדו היום לבחירת הגוף הבוחר שניים. שניהם תלמידי חכמים, שניהם רבני עיר ששימשו את הציבור שנים רבות.

כל נסיגה או עסקה תוביל להחמרת המצב. מנהיגים חייבים לעמוד בלחצים ולהוביל לניצחון מוחלט.

בוז לתלמידי חכמים דומה לקדיחת חור בספינה. בוויכוח אולי תנצח, אבל את הספינה – היחס הכללי של הציבור לתורה – תטביע עמוק במצולות.

בעולם מתוקן לא בוחרים רב ראשי על פי סוג החוטים המרכיבים את הכיפה שעל ראשו וגם לא על פי השירות הצבאי שעשה אלא על פי גדלות תורנית

מי שחושב שיש פתרון אחר ברצועה ביום שאחרי מלבד שליטה ביטחונית והתיישבות יהודית ברצועה אינו אלא הוזה בעצמו

חמאס דיבר בשפת המלחמה, אנחנו העדפנו לדמיין שכוונתם לשלום או להודנה, שהם חפצי חיים כמונו.

זה הרגע שהליברל הדתי חייב לבחור, כי שתיקה היא התייצבות בצד שאפילו הוא ממש לא רוצה להיות בו.

המפגינים שפוצצו את התפילה בישלו לעצמם דייסה תפלה ומסריחה ועכשיו הם מנסים לבלוע אותה

כל פשרה בנושא הרפורמה חייבת לכלול משהו שיש בו כדי לבלום את הרכבת לחיסול המפעל הציוני של המדינה היהודית

אסור לנו להתרגל לאם שנרצחת לעיני בתה, אסור לנו להתרגל לאב ובנו שנרצחו כי כל חטאם שהם תיקנו רכב במוסך.

נריה קראוס מחדשות 13 אולי שיקרה במזיד, אולי סתם סילפה עובדות, אולי פשוט שכנעה את עצמה.

הפגנה באיילון? דמוקרטיה. הפגנה על המדרכה בגשר המיתרים לאחר מותו של אהוביה סנדק? מכת"זיות פרשים ומעצרים.

מדינת ישראל עלולה לעמוד בשנים הקרובות במבחנים אדירים – ולא רק ביטחוניים.

מי שמחליט להפוך את זכות שירות המילואים לקלף מיקוח, לא ראוי למדי החאקי והדסקית ומוטב שיישאר בביתו

התרגלו במערכת אכיפת החוק שזכויות דתי בגשר המיתרים שוות הרבה פחות מחילוני בבלפור או בקפלן, שחרדי במאה שערים שווה עוד פחות

במלחמה המטרה היא לדרוס בעוצמה כדי לחסל כמה שיותר חיילי אוייב, לתת לו מכה אותה לא ישכח לעולם.

כדי לעמוד בראש רבני ישראל לא די בידע הלכתי, במאור פנים או בכריזמה. רב ראשי צריך להיות איש חזק שמעורר יראת כבוד

יש אנשים שרצים קדימה, יודעים עדיין מה חשוב ומה טפל, משפיעים על העולם שבחוץ מבלי שהוא, העולם, משפיע עליהם

אנחנו רחוקים שנות אור ממצבנו העגום במלחמת העצמאות, אבל משהו בכל זאת אפשר ללמוד מהמלחמה ההרואית ההיא

אף אני הסתובבתי שם ביניכם. לא ראיתי חבלי תלייה, לא ראיתי שפחות, לא ראיתי אנרכיה.

דרך המלך עוברת בדרך הבחירה, במקל של נועם ולא של חובלים. בדרכים הללו צריכה בעיקר הממשלה לפעול

התכנים העולים בתקשורת המיינסטרים, הסרטונים המוצגים יום יום בתכניות הסאטירה של הערוצים גרועים פי אלף

טעות גדולה עשה השמאל, כשהשתמש בקדוש וביקר ביותר – בצה"ל, בשב"כ ובמוסד לטובת קידום מטרות פוליטיות.

אין ולא הייתה מעולם תמיכה לסרבנות כמו המופע ההזוי שעשה יואב גלנט. האדם שאמור להיות כמעט החזק ביותר בישראל

אחי הימניים, הרימו ראשכם. די לבכי ולנהי, די לייאוש, תנו חיוך, תשמחו במה שיש, ויש ממנו לא מעט, אפילו די הרבה.

הקרע העמוק בעם לא התחיל עם חקיקת הרפורמה, הוא היה כאן, והוא יהיה כאן ככל הנראה גם אחרי, ואולי הרבה אחרי.

המפגינים בתל אביב ובאיילון אינם מתכוונים לשמוע או לקבל פשרה – בטח לא פשרה שתוכל לעלות ולהתקבל על לבו של הימין.

אינני יודע כיצד מאחים את הקרע, אך מתפלל לתחושת אחדות מיוחדת שחשנו בעבר ורבים כל כך מאיתנו רוצים לחוש גם היום.

בתורת המלחמה של המזרח התיכון היא בעיקר מלמדת על חולשה, כי המרחם על אכזרים מתאכזר על רחמנים

זה לא שהשמאל רוצה מלחמת אחים. השמאל פשוט משחק כאן בחכמה רבה בתורת המשחקים

כל עוד נתחפר בעמדות ההגנה התודעתיות, במכבסת המילים ובתעשיית הנדוס התודעה, זה לא ייגמר.

השופטים שהחריבו, התנשאו ואטמו אוזניים שמו את עצמם מעל העם, אבל כעת העם אמר את דברו.

רב לא בוחרים, או לא אמרים לבחור, לפי צבע הכיפה, המוצא או הפתק ששלשל לקלפי, אלא על פי גדלותו התורנית.

נתחיל מהסוף: אין שום סיכוי ריאלי, אם לא יתרחש נס גלוי, ששקד תעבור את אחוז החסימה.

איילת שקד לא שם. לא הפנימה, לא התחרטה, עדיין גאה במעשיה. הסיכוי שלה לעבור את אחוז החסימה אפסי ביותר

ממשלה שכל מהותה חרם, פסילה אישית ויצר נקמנות – אין לה זכות קיום.

אין לי בעיה לקבל לממשלת ימין מפלגות ציוניות אבל בין גנץ למרצ ורע"מ יש איך לומר, אפעס הבדל.

אמש הסתובבתי בכל רחבי גוש עציון. בכל צומת, בכל טרמפיאדה עמדו מספר חיילים חבושי קסדות, חלקם עם נשקים בין כוונות

מנכ"ל OU ישראל הרב אבי ברמן ומייסד עמותת יד תמר מיכי וסרטייל פותחים צהר לחשיבותן של עמותות הסיוע כזרוע האזרחית של המדינה

למרות שאנו סומכים על רבני ישראל, הטלנו עליהם בחוק הגבלות מרובות על מנת למנוע לזות שפתיים וניצול לרעה.

אתם משתמשים בכוח פוליטי כדי לכפות מציאות הלכתית על כלל ישראל. זו אלימות ובריונות בלבוש כבש של מילים יפות.

הפגנה אלימה של ערבים בלב ירושלים עוברת בשקט, הפגנה של תומכי משפחת סנדק תקבל מכת"זית לפנים ומעצרים בלי אבחנה.

רוב הרבנים, כולל הרב דרוקמן והרב אריאל לא מתנגדים לגיורים על ידי רבני ערים, הם רק דורשים שיהיה פיקוח של הרבנות

שתי מילים נדרשו ממך, לאחריהן היית מרגיש הרבה יותר טוב ושלם עם עצמך, לאחריה היית מתחיל דרך ארוכה של תיקון.

השאלה כלל אינה מי יגייר, אלא בעיקר איך יגיירו, והאם רבני הערים יעמדו בתקן אחיד שתתווה הרבנות הראשית

אתם מאשימים אותנו בשנאת חינם, מה שמוכיח ששכחתם מהי בעצם אהבה

מעט דתיים לאומיים נראו אמש ברחבת תיאטרון הבימה, מראה לא רגיל לעיניים של בוגר הפגנות כמוני.

אלו לא רק מזוודות דולרים לעבאס ולתנועה האיסלמית. אלו שטחי ארץ ישראל, שטחי מולדת שניתנים השבוע לשודדי הנגב חינם

נבחרי הימין שיקרו, הונו, רימו את בוחריהם. התנועה האיסלמית שולטת ברמה במהלכי ממשלת מדינת היהודים.

ח"כ אבי מעוז מסביר מדוע הוא אינו ממהר להתאחד עם מפלגת הציונות הדתית, "לפעמים כשכולם במפלגה נוצר טשטוש מסוים".
