משלוח מנות – איש לרָע-הוּא?!

הרב עזריאל אריאל , ח' באדר תשע"ז

הרב עזריאל אריאל
הרב עזריאל אריאל
צילום: עצמי

בסדנה להעשרת הזוגיות, אנו מלמדים "כיצד לומר 'לא' ולהישאר בחיים. וזאת בדרך בת ארבעה שלבים: שהייה להתבוננות, הבעת אמפתיה לצורך של המבקש, נימוק של הסירוב, והצעת אלטרנטיבה.

את המודל הזה אני מבקש להמחיש על האופן בו אנו בוחרים לקיים את מצוות משלוח המנות.

שהייה להתבוננות

אחת המצוות האהובות ביותר בחג הפורים היא מצוות משלוח המנות. המצווה – כמו כל מצווה אחרת – היא מצוות ה', שעלינו לקיים. היא גם יוצרת חוויה נעימה. אולם לא מעט מתוכנו מרגישים ביחס לכך מועקה רבה. לא ניתן לנקוט עמדה באשר לדרך בה נקיים את המצווה מבלי לתת את הדעת על נקודות המבט השונות דרכן אנו חווים את קיומה של מצווה זו.

אמפתיה לצורך

משלוח מנות הוא מצוות עשה מדברי קבלה. כמו כל מצווה, יש ערך גדול בכך שהיא מתקיימת בהידור רב – בכמות ובאיכות; וחלילה לנו לזלזל בערכו של הידור מצווה. כמו כן, לא נכון יהיה להחמיץ את החוויה שיש בקיומה של מצווה זו. ביום הפורים, היישוב כולו כמרקחה. ילדים ומבוגרים סובבים בחוצות ברכב וברגל ובידיהם משלוחי מנות. דופקים בדלת, מברכים את בעלי הבית בברכת "פורים שמח" ומוסרים את המשלוח. יש הרגשה טובה לנותן, יש תחושה טובה למקבל, וביניהם פורחות האהבה והאחווה, השלום והריעות. לא מעט יצירתיות מושקעת במנות אלו – בבחירת פריטים מיוחדים ואף בהכנתם, בעיצוב המנה, ואף בברכה מושקעת בפתק המוצמד אליה. הילדים שמחים וצוהלים וממלאים את פיותיהם ממתקים בכמות של "פעם בשנה". האם יעלה על הדעת לקלקל את החגיגה ולפגום באווירה כה נחמדה?

נימוק לסירוב

לצד כל זה לא ניתן להתעלם מן הדברים המעיקים על מקיימי המצווה.

*    עבודה "מסביב לשעון". הטיפול במשלוחי המנות דורש זמן רב. להכין רשימה של משפחות אליהן שולחים, למלא את הצלחות ולעטוף אותן, ואז לצאת ולחלק, או להפיל את העול על הילדים, שאחרי כמה משלוחים זה כבר נמאס להם. השעות חולפות במהירות ולא מספיקים כמעט שום דבר אחר, כאשר בין לבין צריך גם לבשל לסעודת הפורים. כך אמור להיראות יום שמחה לאישה בישראל?!

*    "לא נעים". הכנו רשימה עמוסה לעייפה. ואז שמנו לב לכך שיש עוד כמה משפחות שיהיה ממש ממש לא נעים שלא לתת להן. אחרי ששלחנו גם להן, נזכרנו בעוד כמה משפחות כאלה. ואם שלחנו למשפחה X, מה תרגיש משפחה Y?

*    רשימת 'החזרות'. כל מי ששלח לנו, צריך להחזיר לו משלוח; וכמובן, באיכות שאינה יורדת מן המשלוח המקורי. מנסים לשלוט במצב. כל מי שנכנס, נותנים לו משלוח חוזר ביד. אבל מה נעשה אם אין כרגע משהו מוכן? ניתן לו את מה שקיבלנו לפני רגע מן השכנים מן הצד השני, ורק נחליף את הפתק בלי לשים לב מה יש שם?! ואם הנותן מיהר ולא המתין, נרוץ לביתו הנמצא בקצה השני של היישוב?! ואם 'פספסנו' החזרה אחת, זה ממש לא נעים. מנסים להכין רשימות, אבל איך משתלטים על הבלאגן ביום כזה?

*    יותר מידי מאותו הדבר. לקבל חמשת המשלוחים הראשונים, זה באמת נחמד; אבל כאשר מגיעות עוד ועוד צלחות עמוסות מיני מתיקה, זה כבר מפסיק לשמח אותנו, ומשמח רק את רופאי השיניים, היצרנים, הסוחרים, וכמובן – את גובי מס הכנסה ומע"מ... אנו לא חיים בחברת מחסור כמו לפני חמישים שנה, אז כל ממתק היה אטרקציה של ממש. אנו חיים בחברת שפע בה הממתקים זמינים לכולם תמיד. ומי צריך עוד ועוד מאותו הדבר? מילא משלוחי המנות שבין ילדים לילדים, מתאים שיהיו בנויים על ממתקים. אבל מה יועילו ממתקים רבים למבוגרים?!

*    סדרי עדיפויות. פורים הוא יום קצר מאוד – מסוף הקריאה לנשים ועד ההליכה לסעודת פורים יש שעות ספורות בלבד. המשאבים – בכסף ובזמן – מוגבלים. החוויות המשמעותיות ביום זה רבות מאוד. האם זהו סדר העדיפויות שלנו, להשקיע את עיקר ממוננו ומרצנו דווקא במשלוחי המנות?! האם הרמב"ם לא כתב שיש להשקיע יותר במתנות לאביונים? האם אין חוויות רוחניות מרוממות שאנו מעדיפים אותן על פני העיסוק הבלתי נגמר במשלוחי המנות?!

הצעת אלטרנטיבה

וכאן אני מבקש להציע הצעה חדשה, המתווספת לקריאות מן השנים הקודמות, לצמצם את מספר המנות ששולחים, ולבחור מישהו שהמשלוח אליו יהיה באמת משמעותי ולא בנאלי; כאשר משלוח זה יהיה מושקע 'מכל הלב'.

ולכך אני מצרף את הדבר החשוב יותר מכול: הכרזה על פטור מוחלט מהחזרת משלוחי מנות. מיסטר "לא נעים" הוצא בזאת להורג וניתלה על עץ בגובה חמישים אמה ברחבת בית הכנסת. משלוח מנות לא אמור להיות "מסחרה" הדדית. הבעה של רצון טוב נבחנת דווקא בכך שאין בה שום ציפייה לתמורה מוחשית! הכרת תודה – חשובה מאוד, אולם בדרך אחרת. כל מי שקיבל משלוח מנות, יכתוב למחרת מכתב תודה אישי וישלח אותו אל מי ששלח אליו את המשלוח. כך נרבה בינינו אהבה, אחווה, שלום ורעות. את הכסף שנחסוך – ניתן לאביונים, ואת הזמן והמרץ הפנויים נשקיע בשמחת החג וביצירה של חוויות רוחניות מרוממות בצוותא – ברוב עם ובהדרת מלך.

הרוצה את הרב – יבוא אליו!

כדי להראות דוגמה אישית, אני מודיע בזאת שמשפחתי מקבלת על עצמה שלא להחזיר משלוחי מנות (מקווים שנצליח לעמוד בכך...)! כל תושבי היישוב מוזמנים לבוא לביתנו – בידיים ריקות ובלב מלא – להרמת כוסית, לשיחה בדברי תורה, לשירה ונגינה, או פשוט – לשמוח ביחד, בלי שום חשבון – לא של מנות ומתנות, ולא של זמנים ועונות.

וכמובן, לא לשכוח להגיע להמשך סעודת הפורים...