אהוד ברק ממשיך לצייץ

ברק שכח, אולי, אבל איילת שקד לא כבשה את מקומה ליד שולחן הממשלה בכוח הזרוע כתוצאה מהפיכה צבאית.

ד"ר חיים משגב , י' בסיון תשע"ז

אהוד ברק ממשיך לצייץ. לא ברור לאן הוא חותר, אבל ציוציו הופכים למרושעים יותר ויותר. ואין דבר נוח מזה. לא צריך להסביר דבר.

הציוץ, המוגבל במספר המילים שבהן יכול המצייץ להשתמש, מעצם טיבו נועד רק לספק כותרות. נשיא ארצות הברית למד את האפקטיביות של הציוץ. לכן, הוא מרבה לצייץ, גם בשעות מאוחרות של הלילה, וכל ציוץ כזה זוכה מיד לכותרות ראשיות. אבל  ברק איננו נשיא; הוא מגדיר את עצמו כאזרח מודאג -  וזה לא הרבה.

מכאן שהוא חייב לציבור הרבה מאוד הסברים. ולא כאלה שאין בהם מאומה לבד מהתפלפלות רדודה. הוא יכול, כמובן, גם  להתהדר בכך שהוא איבד את כיסא ראש הממשלה לאחר כשנה ומשהו, מה שלא קרה לאיש לפניו,  תוך שהוא הופך את התקוות שתלו בו חסידיו השוטים לצחנה אחת גדולה.

ואני אומר את הדברים לאחר שקראתי באחד מציוצי ברק האחרונים ששרת המשפטים גולשת, לדעתו, לעבר פשיזם. את הדברים האלה הוא אמר על רקע העימות שיש לה עם נשיאת בית המשפט העליון. אינני יודע אם ברק בכלל יודע מה פירושו הנכון של הביטוי הזה, אבל אני זוכר שבמשך שנים ניסו להדביקו למנחם בגין.  

וברק, כמו רבים מחבריו לדעה, מבקש עתה לחזור לאותם ימים אפלים שבהם השתמשו במחנה השמאל בכינויי גנאי כלפי יריבים פוליטיים. זאת הדרך שבה בוחרים אנרכיסטים מטורללים ברחבי העולם כדי לבזות את מי שלא חושב כמוהם.

ברק שכח, אולי, אבל איילת שקד לא כבשה את מקומה ליד שולחן הממשלה בכוח הזרוע כתוצאה מהפיכה צבאית. מפלגתה התמודדה בבחירות לגיטימיות – ולכן אינני יכול להסכים למה שאומר עליה ברק. לא שאני מסכים עם הניסיון שלה לשנות את שיטת הבחירה של נשיא בית המשפט העליון; נהפוך הוא. אני חושב שהיא שוגה בגדול – אבל זה לא הופך אותה לפשיסטית.

כשם שמנחם בגין לא היה "פשיסט" בעת שהוא התנגד לקבלת שילומים מגרמניה או בעת שתנועתו דיברה על ארץ ישראל התנ"כית תוך שהיא מאמצת  שורה מתוך שירו הנפלא של זאב ז'בוטינסקי "שמאל הירדן"  שקבעה "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן", בהתייחסה למה  שנגזל מן העם היהודי באקט כוחני של הבריטים.

כמו דוברים רבים במחנהו, ברק אינו יכול להתמודד עם עובדות. וקל לעשות את זה כשיושבים על הגדר. מן המקום הזה אפשר לחלק ציונים מבלי לשאת בתוצאות. למעשה, ברק אף פעם לא חשב שעליו לשאת באחריות לתוצאות מעשיו.

לא כאשר הוא נסוג בבושת פנים באישון לילה מרצועת הביטחון, כשהוא מפקיר אותה בידי החיזבאללה – ולא במקרים אחרים. הוא אף פעם לא ידע להתנצל. גם לא כשהנסיגה מדרום לבנון הביאה עלינו את הנוראה שבאינתיפאדות שגרמה, לעתים, למאות הרוגים בחודש ולא כאשר הנסיגה הזאת גרמה למלחמת לבנון השנייה ששוב הייתה כרוכה בנפגעים רבים מאוד.

ולאחר שאמרתי את כל הדברים האלה בגנותו של ברק הייתי בכל זאת מציע לאיילת שקד שלא לשחק יותר מדי בכבודה של הנשיאה הבאה. אסתר חיות צריכה להיכנס בדלת הראשית למקום הראוי לה - ולא להיות קורבן של מניפולציות פוליטיות.