רוצחים ובוכים, הערבים

כל הניסיונות לקרב את האוכלוסייה הערבית, באשר היא, למרקם החברתי של היהודים לא יצלחו.

ד"ר חיים משגב , י"א בתשרי תשע"ח

המחבל שרצח שלושה אנשים ביישוב הר אדר ומוחמד בכרי הם, לעניות דעתי, שני צידיו של אותה המטבע.

האחד השתמש  באקדח, כדי להדוף מעליו את היד המושטת לשלום, והאחר ניצל את החיבוק של ממסד שמאלני הנגוע בחלומות-שווא ובאשליות-נפל , כדי להביע את סלידתו מן המדינה היהודית. אבל בעוד שהרוצח שילם בחייו על מעשהו הנתעב למוחמד בכרי לא יאונה כל רע, למרות שפגיעתו, בעיני, רעה פי כמה וכמה.

הוא יחזור לישראל מלבנון, שם הוא נשא את נאום השטנה שלו כנגד "האויב הציוני", שעימו אין לבוא לכלל פשרה, והכול יחזור להיות כבעבר. המערכת הממוסדת תמשיך לסוכך עליו, בשם חופש הביטוי, כביכול, ובכרי יוכל להמשיך לעשות את מה שהוא עשה עד כה : לבעוט במחבקים אותו  ולטעון שהערבים קיבלו בעל כורחם אזרחות ישראלית ב – 1948. הם לא רצו בה. הם קיוו למשהו אחר לגמרי לאחר שהאויב הציוני ימוגר. ישראל כולה הוקמה, לטענתו של בכרי, על אדמות שנכבשו מידי הערבים ולכן אין לה, בעיניו, כל לגיטימציה.

ועוד זאת טוען בכרי, כשהוא משמש פה, בפועל, לצעירים שיוצאים לרצוח יהודים, כמו  מימים ימימה, שהערבים "נכלאו" בתחומי המדינה היהודית, בניגוד לרצונם, עם תום המלחמה, ושהם ממש לא רצו להיות אזרחים נחותים, בהרבה מובנים, במדינה שמגדירה את  עצמה כמדינתו של העם היהודי.

וזה סיפור לגמרי לא פשוט: הערבים יצאו למלחמה ב – 1948 לא כדי להקים פה מדינה יהודית אלא כדי לחסל, בעודו באיבו, את הניסיון של האוכלוסייה היהודית להכריז על עצמאותה בגבולות שקבע האו"מ. תוצאות המלחמה היו כפי שהן היו וכעת יש בישראל מיליוני ערבים שלא רוצים בדגל  הנושא את המגן דוד או  בהמנון  המבטא כמיהה של היהודים לארצם.

ולכן, כל הניסיונות לקרב את האוכלוסייה הערבית, באשר היא, למרקם החברתי של היהודים לא יצלחו. הערבים תמיד יהיו בעימות עם מטרותיה של התנועה ציונית. הרצון של היהודים לקיים פה את ביתם הלאומי יהיה זר להם– וזה מחייב את כולנו להתפכח. בכרי, כמו גם הרוצח מהכפר סוריק , הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שהפיתרון לא נמצא מעבר לפינה. אין לגרש איש מביתו,כמובן, אבל יש להסביר לערבים שחלומם שההיסטוריה תעשה סיבוב פרסה  לא יתממש אי פעם.  

יש מציאות, והיא לא תשתנה לעולם.  ואת זה אני אומר גם לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי בלוד להורות לתושבים של ישוב קהילתי הומוגני שהקימו לעצמם קאונטרי-קלאב לקבל כחברים בו  גם  כאלה שאינם מתגוררים באותו מקום, כשהוא מכוון את דבריו לתושבי טירה; אלא שאיש בטירה לא יאהב אותנו יותר בגלל שניתנה לו הרשות להשתכשך במימי הבריכה בכוכב יאיר.

ההחלטה ליצור אינטגרציה מן הסוג הזה, כמו גם הפסיקה שהתירה בזמנו להציג בפומבי  את הסרט "ג'נין, ג'נין" של בכרי, חרף ההצגה השקרית בעליל של מה שקרה במבצע "חומת מגן", מעידה, במקרה הטוב, על נאיביות. חבל שיש רבים בתוכנו שעוד לא הבינו את זה.

לא ימים של פיוס צפויים לנו. העתיד צופן בחובו הרבה מהמורות – ורק נחישות אין קץ תותיר בידנו את הסיכוי לשרוד פה.