אמרו כן למונופול

התחרות מייעלת את התנהלות היצרן בכל הקשור למשכורות, תהליכי יצור והתייעלות תפעולית.

איתמר סג"ל , י"ג בתשרי תשע"ח

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

מונופול זה רע, רע מאד. אין דבר גרוע משליטה בלעדית של חברה בפלח שוק מסויים, מה שמאפשר לה להעלות מחירים, ועדיין לספק לנו מוצר גרוע.

אין צורך לומר שככל שמדובר בגוף גדול יותר, כך המונופול מזיק יותר, ביוקרטי ומסורבל יותר ויעיל הרבה פחות.

אין כמו תחרות! התחרות מחייבת את החברות לספק מוצר טוב יותר, בזול יותר. התחרות מייעלת את התנהלות היצרן בכל הקשור למשכורות, תהליכי יצור והתייעלות תפעולית.

לכן, לכאורה ברור מאליו שמערך הכשרות חייב לעבור הפרטה, ויפה שעה אחת קודם. זהו מונופול גדול ומסורבל שמאפשר שחיתות במערכת, הורדת רמת הכשרות וגביית מחירים גבוהים מבתי העסק לטובת הכיס של אנשי המועצות הדתיות.

בנוסף, כידוע כיום החוק מחייב כל מוצר כשר לשאת עליו חותמת של הרבנות. ממילא, מוצר בעל כשרות מהדרין או חותמת בד"צ משלם פעמיים: גם על הכשרות לרבנות, וגם לכשרות הבד"צ, על חשבון הצרכן. ההפרטה תאפשר למעוניינים להסתפק רק בכשרות הבד"צ. כך נקבל את אותה כשרות טובה, למי שחפץ בה, בזול הרבה יותר.

על כן, טוב עשתה השופטת נאור וחבר השופטים בכך שניפצה את המונופול על ידי פסיקה מפולפלת במיוחד, בהרכב מורחב, המאפשרת לכל בעל עסק להציג את תהליך השמירה והפיקוח על האוכל, ללא ציון המילה 'כשר'. 

השתכנעתם. אני דוקא לא.

מלבד הערך הגדול של כשרות ממלכתית ורבנות ראשית חזקה, הזרמים הדתיים המצדדים בהפרטת הכשרות מדמיינים ומוכרים לנו עולם בו הם יעניקו כשרות מהודרת יותר מאשר הרבנות, ובזול יותר. אלו דמיונות והתכחשות למציאות. כלל ברזל: המטרה הראשית והיחידה של בתי העסק: למכור יותר בזול, ליותר אנשים. גם תעודת הכשרות, ברוב בתי העסק בישראל, היא בעיקר חלק מהמשוואה הכלכלית: כיון שעם ישראל קונה כשר, שווה ומשתלם להיות כשר.

אלא, אמנם רוב עם ישראל מחפש את 'חותמת' הכשרות, אך לא מוטרד במיוחד מי החותם. מרגע פתיחת שוק הכשרות ופירוק המונופול, המרוץ לתעודה יתחיל, לא מאהבת ארגון רבני צוהר, אלא בעיקר מחיבת הממון. בתי העסק יחפשו לחסוך, וכל הממעיט בדרישות כשרות וממעיט במחיר, הרי זה משובח, העיקר שיתן תעודה. ובאמת, למה לקחת ירק 'חסלט' אם יש מי שמסתפק בחסה ערבית שטופה במים, ללא משגיח בפועל שיפקח שאכן היא נשטפת, שהרי אפשר לסמוך על אמון הדדי 'והדרכה' בלבד של בית העסק? איזה מלון יבחר לארח משגיח בשבת על חשבונו אם אפשר לקבל תעודת כשרות יפה תוך חיסכון בהוצאת אירוח המשגיח בשבת? רק חשבו, אלו שיניים יהיו לגופי הכשרות מול בתי העסק אם ברגע שגוף הכשרות יסיר את ההשגחה, יכול בית העסק לעבור לגוף הכשרות מתחרה שישמח ללקוח חדש??

כל זה, לפני שדיברנו על הפרצה החמורה בהפרטה. אם הפרטה, עד הסוף. הבקע בסכר יהפוך לחור גדול דרכו יכנס כל גוף שיחליט שהוא נותן כשרות, יהיה זה ארותודוכסי, קונסרבטיבי, רפורמי וכיוצא בזה. כאשר הפרטת הכשרות תעבור בחוק, שום מחסום לא יעצור את קדושת השיוויון של בג"ץ.

דוקא החרדים והבד"צים לא יפגעו כלל. כאמור, החברות שלוקחות כשרות בד"צ לא עושות את זה מאהבת הכשרות אלא מאהבת הדולרים. תנובה לא עברה לאחרונה לכשרות 'העדה החרדית' כי עבר עליה תהליך 'הדתה' מואץ, אלא כי היא הגיעה למסקנה שזה פשוט שווה ומשתלם.

מי שיפגע בעיקר זה עם ישראל. הציבור הדתי, הציבור המסורתי וגם החילוני צורך הכשרות הרגילה. הציבור הענק הזה, רוב רובו הגדול של העם הזה יקבל כשרות פחותה יותר, ללא כל הוזלה של המוצרים.

כמו שלא יעלה על הדעת להפריט את הצבא, את המשטרה או את בתי המשפט, כך עלינו לשאוף ליהדות ממלכתית במרחב הציבורי. וכשם שלא מפריטים את צה"ל אלא מייעלים את מערכותיו, כך יש לייעל את מערכת הכשרות, תחת הרבנות הראשית:

יש לנתק באופן מיידי את יחסי המשגיח – מושגח, ולאפשר הכנסת מצלמות במקומות שהדבר מתאפשר. יש להסדיר חוזה עבודה כלל ארצי ונהלי כשרות ברורים ואחידים, כדי לפשט את התהליך עבור בתי העסק. יש להקל על הביוקרטיה ככל שניתן בתהליך מתן הכשרות, ולבנות מנגנון שמבקר את פעילות המשגיחים ומפטר בעת הצורך משגיח שסרח.

ועוד מילה על הארגונים הליברליים הדתיים, אלו שמרימים כוסית על כל מפלה של הרבנות הראשית ה'חרדית' והחשוכה. הדוברים של 'נאמני', 'עיתים' ושאר חבריהם, מדברים גבוהה גבוהה על הרצון לחזק את הכשרות, להפריט אותה ולמנות את הרבנות הראשית כרגולטור.

אלא שכאשר שמעתי את צהלות השמחה שלהם על פסיקת בית המשפט, מול עקימת האף נוכח מהפכת הכשרות שמתכננת הרבנות, אז הבנתי שבעיניהם הכשרות אמנם חשובה, אך ככל הנראה המטרה הקדושה להחריב את הרבנות הראשית, חשובה הרבה יותר.