ובכל זאת, השמיים לא נפלו
ובכל זאת, השמיים לא נפלו

ובכל זאת, השמיים לא נפלו; גם לאחר חקירותיו של יו"ר הקואליציה. המכפישים והמלעיזים והמדליפים והצבועים המשיכו בשלהם – אבל הציבור לא קנה את מרכותם המעופשת.

כך, לפחות, אפשר היה ללמוד מן הסקרים האחרונים. אין מועמד שאפילו מתקרב  לרייטינג שצבר בנימין נתניהו. והרפש שניתז לעברו מכל עבר לא הרשים אפילו את אלה שמכונים "בכירי הליכוד"  - שמו השני של שר התחבורה -  שגם הם הבינו ששרידותם בתפקידיהם לא קשורה ליכולותיהם האישיות.

אבל מה שאותי מדאיג זאת הצביעות של כל אלה שחרדים, כביכול, לגורלה של הדמוקרטיה בישראל. ובכדי להשקיט במעט את חששותיי, שמא הללו באמת צודקים,  פניתי לארכיונים  כדי לבחון כיצד התנהגו בעבר הממשלות בראשותה של מפלגת העבודה.

והדוגמה הראשונה שקפצה מול עיני הייתה, כמובן, קשורה בהסכמי אוסלו. אלה, נעשו מבלי לספר לציבור שעשרות אלפי מחבלים חמושים יחזרו ממקום גלותם בתוניס כדי להפוך את רחובותינו לשדה קרב שבו אזרחים מקפחים את חייהם.

יצחק רבין אפילו לא טרח לפנות לכנסת כדי לאשר מראש את "הסכם השלום" עם ערפאת. הוא  בכלל סלד, כנראה,  ממוסדותיה הרשמיים של המדינה, מה שהוביל אותו לאמירה שערפאת יילחם בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם".  

זה היה סולם ערכיו של מי שכפה על כולנו  את האסון המדיני הגדול  בתולדותינו עד לעת ההיא.

וכשהוגש כתב אישום נגד אריה דרעי ונגד רפאל פנחסי, בית המשפט העליון נאלץ לכפות עליו את פיטוריהם – אבל לשיא הגיעו הדברים  כאשר הובא  להכרעת בית הנבחרים מה שנקרא, בזמנו,  אוסלו ב'.  לקואליציה  לא היה רוב -  ואז  "נקנו" שני חברי כנסת מסיעה באופוזיציה תמורת  משרות של שר וסגן שר.

מעניין כיצד היו מגיבים כל אלה שמתחזים ל"אזרחים מודאגים", אם בממשלה הנוכחית מישהו היה נוהג באותה הדרך או מאשר – וזאת דוגמה נוספת לרדידותו המוסרית של השמאל הישראלי - שתילת סוכן מדיח בקרב קבוצה של אזרחים. וזה בדיוק מה שעשה ממשלו של רבין באותן שנים. בעזרתה של מי שהייתה אז פרקליטת המדינה, דורית בייניש, הושתל בקרב המתנחלים צעיר ששמו  אבישי רביב ("שמפניה") כדי שיצור פרובוקציות שיסיעו ביישום  של הסכמי אוסלו הנואלים.

במהלך עבודתו בשירות השב"כ ביצע אבישי רביב , על פי קביעת ועדת שמגר, פשעים לא מעטים, כשהוא מנסה להדביק אותם לאלה שבקרבם הוא הושתל - ורק בעזרתה של בייניש הוא יצא פטור בלא כלום.  בדו"ח שהכין מאיר שמגר, נשיאו לשעבר של ביהמ"ש העליון, לאחר הרצח של ראש הממשלה, נחשפה תמונה מחרידה של פגיעה בערכי יסוד.

ובכך, כמובן, לא תמו עלילותיה של מפלגת העבודה שכה חפצה כיום לחזור להגה השלטון. גם אהוד ברק מי שכיהן מטעמה תקופה קצרצרה לא התגלה כמי שחרד לשלטון החוק.  הנסיגה שלו מדרום לבנון לא נעשתה  בדרך שמקובלת בכל משטר חופשי. באישון לילה ברחו יחידות צה"ל מרצועת הביטחון, כשהם מותירים מאחוריהם כלי נשק רבים – ובני ברית נאמנים.

התוצאה המיידית של הנסיגה הייתה תפיסת השטח בידי החיזבאללה – ומהומות דמים שגבו את חייהם של מאות רבות. ערפאת, שראה בהצלחת החיזבאללה מודל לחיקוי, כבר לא רצה בכל הסכם.

הוא רצה את מה שהשיג נסראללה ללא הסכם.