לא מספיק להזדעזע
לא מספיק להזדעזע

כמו רבים אחרים גם אני הזדעזעתי מדבריו של הרמטכ"ל אייזנקוט. על פי פרסום בחדשות 2, במהלך דיון בקבינט שאל השר בנט מדוע לא לירות במשגרי עפיפוני התבערה, בפרט אם יודעים שהם בוגרים. הרמטכ"ל ענה: "אתה מציע להפיל פצצה ממטוס על חוליות משגרי עפיפונים ובלונים?". בנט: "כן". הרמטכ"ל: "זה נוגד את עמדתי המבצעית והערכית".

הדברים הללו מצטרפים לנאום המספריים של אייזנקוט ("אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים") וכמובן לפרשיית אלאור אזריה והדיון אודות פגיעה במחבלים מנוטרלים.

אך האמת היא שלא מספיק להזדעזע. הדברים הללו מייצגים תפיסה רווחת בציבור הישראלי ומול תפיסה ערכית כזו צריך להציב אלטרנטיבה ערכית ברורה. מוטל עלינו לברר את הסוגיה המוסרית.

כאשר מחבל ניצב מולי בנשק שלוף ברור לכולם שאני יכול לירות בו. 'הקם להורגך השכם להורגו' זה קל. אך מה קורה כאשר הוא איננו איום מיידי? נגיד, כשהוא מנוטרל. נגיד, כשהוא רק תומך לחימה. נגיד, כשהוא רק רוצה לשרוף שדות. האם גם במקרים כאלה מותר לי לפגוע בו? במילים אחרות, האם פיקוח נפש הוא ההצדקה המוסרית היחידה לפגוע באחר או שיש גם הצדקות נוספות?

נראה לי שעולם הערכים המערבי אינו מכיר בשום הצדקה אחרת. מושגים כמו נקמה או אפילו עשיית צדק הם מוקצים מחמת מיאוס. הסיבה היחידה לפגוע באחר היא מניעת סכנה מיידית או הרתעה, שהיא למעשה מניעת סכנה עתידית.

התפיסה היהודית שונה בתכלית. היא מבוססת על כך שבעולם מתנהלת מלחמה היסטורית בין טוב לרע. המלחמה הזו מתרחשת קודם כל בתוכי. אני מול עצמי מצווה להתגבר על הנטיות הרעות שלי, ובמקרים מסוימים עליי גם למסור את הנפש כדי שלא להיות חלק משחיתות מוסרית (ע"ע שלוש עבירות שבהן ייהרג ואל יעבור). מתוך כך יש לי עוצמה מוסרית להילחם גם ברע שמחוצה לי, לא רק במטרה להגן על עצמי אלא כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. לכן במצבים מסוימים יש לי הזכות והחובה להתנקם ברשעים או לצאת למלחמה בהם גם בלי שהם תקפו אותי.

המלחמה בינינו לבין הערבים היא מלחמה בין טוב לרע ועל זה צריך לחזור שוב ושוב. מאז התחלנו לחזור לארץ אנחנו עוסקים בבניין וביצירה ואילו הם עסוקים רק בהרס ובחורבן, כלפינו וגם כלפי בני עמם. זהו המצפן הערכי שצריך להנחות את כל הדיונים, בין אם זה פגיעה במחבלים מנוטרלים או ירי על משגרי עפיפונים. לא רק מניעת הרצח הבא צריכה לעמוד מול עינינו אלא גם המאבק ברוע עצמו. במאבק הזה עלינו להיות נחושים, לא להתבלבל מטיעונים פסאודו-מוסריים אלא לזכור שהדבר המוסרי ביותר הוא לבער את הרע מן העולם. זו שליחותנו, זו אחריותנו, בשביל זה באנו לעולם ובעז"ה כך נעשה ובכך נצליח.