על שלושה חטאי דו"צ

תפקודו של דו"צ הוא מעילה אחת גדולה בשליחות עליה הופקד

איתמר סג"ל , כ"ו באלול תשע"ח

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

על תרומתו לסכסוך והסתה בין החילונים לדתיים בצבא.

במקום לגבות את חייליו הדתיים, שגם הם חיילים בצבא וכן את הקצינים הבכירים הדתיים שזוכים להתקפות חוזרות, דו"צ משתף פעולה פעם אחר פעם עם נסיונות פירוד ומחלוקת של הפורום החילוני ושדולת הנשים ושות', ארגוני הקרן שמטרתם היחידה לזרוע פירוד ומחלוקת בין הדתיים והחילונים ולצייר מצג שווא כאילו החילונים או החיילות בצה"ל מאויימות על ידי הביינישים המסוכנים.

על קידום אג'נדות והעמקת המחלוקת בחברה הישראלית.

צה"ל נהנה, ובצדק, מיוקרה של ארגון אהוב, ארגון שמאחד סביבו את החברה הציונית בישראל. במקום להדגיש את המאחד, בוחר דו"צ פעם אחר פעם להחצין נקודות עליהן קיימת מחלוקת עמוקה בציבוריות הישראלית, בהן גיוס לוחמות, וקידום ענייני הלהט"ב בחברה דרך צה"ל. אם לפחות היה איזון מסויים, כי אז החרשתי. אלף נשים ולהטבי"ם מרואיינים בצה"ל מצאתי, בייניש אחד בהם לא מצאתי.

אבל החטא הגדול ביותר של משרד היח"צ הגדול במדינה הוא הפקרת משימת הקודש עליה הופקד, לטובת הבלים ודברים בטלים.

כל יחידות הצבא, כולן, מסורות למשימה אחת ויחידה, עליה קיבלו קרדיט מהממשלה, ורק בזכותה אנו מממנים אותן: סיוע למשימת הצבא, שהיא הכרעת האוייב וניצחון במלחמה. במסגרת הזו, לדו"צ תפקיד חשוב – הגברת המוטיבציה לשירות קרבי משמעותי, תוך העמקת ערך השליחות, הקרביות, מסירות הנפש וצדקת הדרך בקרב החיילים, המתגייסים בהוה ובעתיד, ובקרב העם כולו שנחשף לצה"ל דרך חלונו של דו"צ.

תפקודו של דו"צ, הוא מעילה אחת גדולה בשליחות עליה הופקד. חיפשתי, יגעתי, הזעתי ולא מצאתי, היכן ומתי לאחרונה הפיק דו"צ סרטון מורשת קרב עם לוחמים דגולים מהעבר, גיבורי ישראל שלחמו במלחמות ישראל שיספרו את סיפורם ויקראו לצעירים ללכת בדרכם. עמלתי ולא ראיתי ברכה בעמלי בחיפושי אחר סרטון פייסבוק שיסביר לבחור שעתיד ללבוש מדים ולשאת נשק לאורך קרוב לשלש שנים על מה ולמה אנחנו נלחמים, וכמה חשובה ארץ ישראל ומדינת ישראל עד כדי לסכן עבורה את החיים ולבזבז שלש שנים יקרות.

מה כן מצאתי? מצאתי סרטון שמתאר את ההתלבטות של החייל הטרי היכן לשבת באוטובוס. סרטון נוסף מתאר את ההתלבטות הדרמטית של חיילות איזו מיטה לבחור בחדר הצבאי. הדף הצהל"י מכיל גם לא מעט תמונות שונות של לוחמים בפוזות שונות, לצד תמונות מתרגילים גדודיים וכיוצא בזה, שזה ודאי טוב, אבל העיקר עדיין חסר מן הספר – למה? מדוע? בשביל מה כל זה?

אנחנו שומעים בשנים האחרונות על מגמה מדאיגה של ירידה במוטיבציה לשירות במערך הקרבי. זו מגמה מסוכנת כפליים. היא מסוכנת בשל ירידה אפשרית בכח האדם הלוחם בצה"ל, והיא בעיקר מסוכנת כי היא מצביעה על מגמה חברתית בקרב הצעירים במדינה, אלו שנולדו לאחר שהשעון העולמי חצה את שנות האלפיים. מגמה שבה הטובה האישית וההצלחה העתידית מכריעה את טובת הכלל ואת ערך השליחות.

הרמטכ"ל גדי אייזנקוט מבין זאת טוב, ובאופן ראוי לציון יצא בסדרה משמעותית ועקבית של חיזוק ערכו של המערך הלוחם. החל בסיכת לוחם חוד, דרך העלאה משמעותית של המשכורת, וכלה בתכנית נוספת שהושקה לאחורנה הכוללת הטבות נוספות לגדודים הלוחמים, ומעטפת שחרור משודרגת ללוחם. כל זה טוב, בתנאי שהעיקר לא נשכח בדרך.

גם שדרוג משמעותי במשכורת או סיכה נוצצת לא יביאו אדם לסכן את חייו ולהסתער בקרב. גם חדר כושר לכל גדוד לא יביא אדם מרצונו להיזרק בשבועות שטח בלתי נגמרים, תרגילים מפרכים בקור, ללא שינה ואוכל מבושל. על הרמטכ"ל להדריך את דו"צ לשנות מגמה, ולדבר על הדברים עצמם.

על הרעות, על השליחות, על הקרביות, על מסירות הנפש, וכן, גם על הערכים שהיו ברורים בעבר והפכו ל'פוליטיים': ההיסטוריה של עם ישראל, החלום והמאבק על ארץ ישראל, ועל ערכיה היהודיים של המדינה, לאורם נלחמנו, נלחם וננצח.