פרקליט המחוז - רומס את החוק

מפגינים מטרידים אנשי ציבור בבתיהם, בעת לכתם לענייניהם, כאזרחים פרטיים, כאילו שזאת מחאה לגיטימית

תגיות: חיים משגב
ד"ר חיים משגב , כ"ח בתשרי תשע"ט

נער הייתי וגם זקנתי  - ומעולם לא שמעתי דברים מרושעים יותר, מקוממים יותר, חסרי אחריות יותר,  מאלה שהשמיע פרקליט מחוז ירושלים, דני ויטמן, ערב משפטה של שרה נתניהו, בראיון ל'מעריב'.  

והדברים היו לא רק מתועבים; הם היו - וזה העיקר בעיני- גם נוגדים את החוק. כלומר, הייתה בהם, לעניות דעתי, עבירה ברורה על הדין הפלילי האוסר על אדם לפרסם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט.  וזאת הייתה , בפירוש, מטרת הריאיון.

דני ויטמן עשה בדיוק את מה שאסור לעשות. הוא שיבח את טיב הראיות. הוא  קבע שכתב האישום חמור והוא חילק שבחים לעצמו ולצוות שעובד עימו - ואינני מונה  אלא מקצת מדברי הבלע שהוא השמיע - ובכל מדינה שומרת חוק, לטעמי, האיש הזה היה נזרק לביתו כבר ביום שבו פורסמו הדברים.  אולם אנחנו כבר מזמן לא יכולים להתהדר בנוצות האלה של חברה  השומרת על זכויות יסוד של האזרח, ולכן לא הופתעתי מכך, שהריאיון עם מי שמחזיק בידו עוצמות כמעט בלתי מוגבלות, בלתי סבירות בעליל,  בעיני, עבר מתחת לרדאר הציבורי ללא כל תגובה מצידם של כל אלה שרוממות שלטון החוק בפיהם.

לא שמעתי תגובות, לא מצד היועץ המשפטי לממשלה ולא מצידו של פרקליט המדינה. הם פשוט התעלמו, לא רק מהוראות הדין הפלילי, אלא גם מנורמות בסיסיות שהיו, כך היה נדמה לי עד כה, מקובלות בשיטת  המשפט שלנו מאז ומעולם. מושגים כמו חזקת החפות או הערך המופיע תחת הכותרת משפט הוגן ( Due Process ( פשוט נעלמו לחלוטין.

ואני שואל את עצמי, כלום רוצים אנו להידמות לארצות הברית שהפכה בימים האחרונים לקן צרעות משפטי שבו זכויות יסוד נתונות למרמס; והתשובה היא, כנראה, חיובית. לא מעט שיטות של השמאל האנרכיסטי, האנטי דמוקרטי, במובן הכי בזוי של המילה, מועתקות משם לכאן.  

מפגינים מטרידים אנשי ציבור בבתיהם, בעת לכתם לענייניהם, כאזרחים פרטיים, כאילו שזאת מחאה לגיטימית. ראיתי לאחרונה חברים בבית הנבחרים האמריקני מסתלקים ממסעדה שבה הם ישבו עם נשותיהם נוכח פרובוקציות מכוערות של מפגינים שארגונים רדיקליים ממנים אותם. וזה מתפשט, כמו מחלה רעה, גם במקומותינו.

זאת לא דמוקרטיה. זאת אנרכיה ומה שעושים למועמד של הנשיא לבית המשפט העליון  פשוט מעורר בי בחילה - ולצערי אנחנו, בישראל הנאורה, כביכול, קרובים מאוד לאותה אנרכיה. השימוש הנלוז שנעשה  בבית המשפט העליון כדי לטרפד מינויים של הממשלה לתפקידים ציבוריים או השחרת הפנים שעושים למי שכבר הסכים להתמנות למשרה ציבורית מקרבים אותנו מאוד לאנרכיה חברתית.

ופרקליט מחוז ירושלים קירב אותנו במידה רבה מאוד לאותה אנרכיה שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. הוא נהג בהפקרות. הוא פגע בשלטון החוק. הוא נתן, למעשה, אור ירוק  לאנרכיסטים מקומיים לסכן את עצם יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית. ואני הייתי מציע לא לעבור על כך בשתיקה. וזה איננו עניינה הפרטי של מי שזכויותיה נרמסו על ידו. זה נוגע לעצבים הכי רגישים של חיינו הציבוריים. זה פורם את החוטים העדינים ביותר המחברים בין חלקי החברה השונים.

אסור לנו להגיע למקומות שלשם מגיעה כיום החברה באמריקה. היא לא נמצאת בסכנה קיומית; אנחנו כן. ולכן, אם לא נדע לרסק את ניצני האנרכיה,  כולנו עלולים לרדת ביגון שאולה.