קונספירציה - מול הכפשות וחקירות סרק
קונספירציה - מול הכפשות וחקירות סרק

אינני חסיד מושבע של תורת הקונספירציה  אבל העובדות שיובאו להלן, שחלקן הגדול נלקח מתוך החלק הגלוי  של דו"ח שמגר ומתוך פרוטוקול דיון שהתקיים בפרקליטות, עולה תמונה מאוד עגומה; ואינני בטוח שאין לה השלכות גם על ימינו אלה  - ולא רק בנוגע לשאלה כיצד קרה שהשב"כ לא מנע את רצח ראש הממשלה.

ובראש ובראשונה יש לזכור שאת המפלצת הזאת, אבישי רביב, הסוכן מדיח, מי שפעל בקרב מחנה הימין כדי להשחירו, טיפח השב"כ עוד הרבה לפני הסכמי אוסלו. מי שהיה אז ראש השב"כ, או עמד להתמנות לתפקיד הזה, היה יעקב פרי, אם כי ברור לי שההחלטה הייתה מערכתית. הפרקליטות הייתה שותפה מלאה במהלך הזה.

לתפיסתי, השב"כ פעל בעניין זה, ברשות ובסמכות, כבגרועות שבמדינות שבהן מתקיים משטר טוטליטארי. מערכת שלמה, על כל גרורותיה, הייתה שותפה לרעיון להפוך את רביב מגורם שמספק ידיעות לפרובוקאטור מתסיס; והמהלך היה רחוק מלהיות תמים. לשלוח סוכן על מנת להדיח גורמים במחנה פוליטי  לפעילות לא-חוקיות, זה משהו שקשה היה להעלות על הדעת שהוא יכול להתקיים במדינה היהודית; אבל מה, כמה שנים קודם לכן, כבר הוכיח השב"כ שהוא רואה את עצמו פטור מכל נורמות מקובלות, שעה שהוא רצח שני מחבלים שנתפסו חיים על ידו בפרשת קו 300. אחר כך ניסה להטיל את האשמה על קצין בכיר בצבא. איציק מרדכי ניצל רק בנס מן העלילה שנרקמה בידי צמרת השב"כ שעשתה במערכות המשפט כבתוך שלה תוך ביצוע עבירות חמורות במיוחד.

בזמנו, חשבתי שאלה תקלות שאין לייחס להן חשיבות מערכתית – אולם כשקראתי את דו"ח שמגר הבנתי שהריקבון במערכת אכיפת החוק, באותה העת, היה ממש עמוק. העסקתו של אבישי רביב הפכה לממש נבזית. הוא עשה אין ספור פעולות לא-חוקיות כדי לחבב את עצמו על חוגי הימין – ובפרקליטות ובמשטרה ידעו על כך וסגרו לו תיק אחרי תיק. הוא הקים ארגוני-דמה, כאילו ימניים, והזמין את אנשי הערוץ הראשון שהתמסרו לו לחלוטין לטקס השבעה מפוברק. והוא זה שמסר את התמונה שבה נראה רבין במדי אס.אס. לכתב הערוץ הראשון.

קראתי בדו"ח שמגר פירוט של מפגשים בין רביב לבין מפעיליו ומתוכם היה ברור שהשב"כ  לא רק יודע על מעשיו אלא אפילו מעודדם. מצאתי, למשל, שמפעיל מסוים מבקש ממנו להציב  שלטים בגנות הסכמי אוסלו. מפעיליו גם ידעו על כך שהוא מקורב במיוחד ליגאל עמיר שעימו הוא שיתף פעולה בפעילויות שונות ושממנו הוא שמע על כוונתו להתנקש ברבין.

מכל אלה אני למד שחלקו של השב"כ היה קריטי. לא מחנה הימין שהתנגדותו למהלך אוסלו הייתה לגמרי לגיטימית, ולחלוטין לא מסיתה, אשם במה שקרה. את האצבע המאשימה יש להפנות לגוף שמפקדו, אגב, שהה בחו"ל דווקא בערב הקריטי. אולם לא זה מה שמעורר כל כך הרבה תמיהות. השב"כ שכה טרח על השחרת חוגים במחנה הימין, בהשראת מי שהיה אז היועמ"ש, הרחיק לכת, לטעמי, עוד הרבה יותר .

מי שהניח ליגאל עמיר לשהות ברחבה הסטרילית עם אקדח עליו במשך זמן כה רב, לא נכשל סתם כך בהבטחת ראש הממשלה. ומי שצעק "סרק, סרק" היה צריך להסביר כמה דברים; כמו גם מי שעמד וצילם את יגאל עמיר במשך שעה ארוכה.

אבל כל זה - ועוד הרבה יותר -  מוצנע כרגע. אם אפשר לנגח את ראש הממשלה, בחקירות-סרק, בעיני, אז את התמיהות אפשר לגנוז.