חוסר סבלנות, סיכוי גבוה להביא אסון

חזקי שנאן , ז' בכסלו תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

במאמרו של נדב חלמיש "בין פוליטיקאי למנהיג" משווה בין בנימין נתניהו לנוויל צ'מברלין. מקריאת המאמר סברתי שהמאמר לוקה בחוסר הבנה היסטורי, בעיוורון לראיית המציאות וקושי בצפיית העתיד מחד ובהבאת דוגמאות לא רלוונטיות מהעבר ומכאן למסקנות שגויות מאידך.

שנת 1938 (הסכם מינכן), פוגשת את בריטניה אחרי טראומה צבאית וכלכלית קשה מאוד, טראומה שההתאוששות ממנה עדיין לא הסתיימה. גמר מלחמת העולם הגדולה (ה-1) היה רק 20 שנים קודם, מלחמה בה הבריטים אבדו 723 אלף חללים וזאת מלבד פצועים ונכים.

למעשה לבריטים נכחדו מספר דורות של צעירים, בריטניה שקעה בחובות, נכנסה למשבר כלכלי ונחלשה עולמית. באותה תקופה גרמנייה הייתה איום ממשי על בריטניה, איום על ריבונותה ועצמאותה ועל ההגמוניה שהייתה לבריטניה על חלק גדול מהעולם. צ'מברלין שהיה מודע לתנאים והקושי בארצו, ניסה למצוא דרך שבסברתו תרע פחות עם בריטניה, ההיסטוריה מלמדת שצ'מברלין לא קרא היטב את המציאות, טעה ונכשל.

מנגד הייתה לצ'מברלין אפשרות אחרת שכן היה יכול לקבל גיבוי פוליטי פנימי ומדיני וכלכלי עולמי לכל צעד קשוח והתקפי, אם היה נוקט נגד גרמניה. אך, ספק עם צעד קשוח כזה היה יוצר הרתעה.שכן בכל מקרה כשמדובר בהיטלר, המלחמה הייתה בלתי נמנעת.

המצב אז ושם של בריטניה מול גרמניה לא דומה כלל למצבה של ישראל הן מול הערבים והן במצב הפוליטי והמדיני העולמי.

עזה מטרידה ומכאיבה מאוד, אלא שעזה בכוחה הצבאי והכלכלי, אינה איום על קיומה ושלטונה של ישראל בשטחיה וכך הערבים כולם הנמצאים בשטחי ארץ ישראל או מעבר לגבולות. הערבים שעושים טרור מכאיבים ומכעיסים ומרתיחים את הדם, אך מהווים סכנה לקיום המדינה היהודית. מנגד המצב המדיני העולמי בעייתי מאוד למדינת ישראל בתקופה הנוכחית.

מועצת הביטחון הגוף עם הסמכויות העוצמתיות בחוק הבינלאומי, הינה מאז ומעולם בעייתית וחד צדדית מול ישראל. כיום הנשיאות התורנית נמצאת בידי מדינה עוינת ביתר וכעת גם נמצאות במועצה חברות תורניות עוינות יהודים וישראל. טקטית, זו אינה תקופה נוחה לפעולות התקפיות שאינן להצלת קיום.

אם ההתקפיות הייתה נדרשת להסיר איום קיומי היא הייתה מוצדקת בכל מצב, אך זה אינו המצב..

גם מול האיחוד האירופי אנו לא בתקופה נוחה ולדעתי העתיד צופה לנו תקופה נוחה יותר כשהמצב הפוליטי הפנימי במדינות אירופה ישתנה, תהליך שחוזים בו כבר היום.

אמנם בארה"ב יש כעת נשיא אוהד שרואה עין בעין את ישראל וצרכי בטחונה, אבל צריך לזכור ששימוש יתר בהגנה דיפלומטית אמריקאית שוחק את העצמאות של ישראל ושוחק גם את מערכת היחסים עם הממשל של ארה"ב.

לעניין הסכם אוסלו: רצח ראש הממשלה רבין יצר מציאות פוליטית ציבורית ומדינית שלא הייתה קודם לרצח. האווירה והמתח בחברה, לא אפשרו לאף ראש ממשלה לבטל את ההסכם חד צדדית.

הרוצח למעשה קיבע את ההסכם! שמעון פרס שבא אחרי רבין הריץ בפזיזות את ביצוע ההסכם ומסירת שטחים וסמכויות לאש"פ ויצר עובדות. בתקופת ממשלו של רבין בחירות היו מגיעות להערכתי תוך שנה ורבין היה מפסיד בהן, אם רבין לא היה עוצר או מבטל בעצמו את ההסכם אוסלו, כשנתניהו היה מנצח את רבין ומקבל את ראשות הממשלה, הייתה לו ולממשלתו כל הלגיטימציה לבטל את הסכם אוסלו, לכפות הסדר חדש או לסלק את ערפאת וכנופייתו. אלא שרוצח רבין שיבש את הכול.

אל לשכוח שמי שהפילה ב-1992 את ממשלת שמיר והביאה בכך לבחירת רבין לראש ממשלה הייתה גאולה כהן שבחוסר סבלנות וחוסר ראיית העתיד שברה את הכלים והביאה במו ידיה לתהליך אוסלו.

התנהגות וחשיבה זו של גאולה כהן, פעולות מתוך חוסר סבלנות וקיצוניות ממש, מאפיינת הרבה מהמגיבים למאמר של חלמיש והתבטאויות במקומות אחרים במדיה.

אז אם אתם רוצים את שלי יחימוביץ' כשרת הביטחון ואת מירב מיכאלי כיו"ר וועדת חוץ ובטחון, את זנדברג כשרה האחראית על היישובים ביהודה ושומרון, תמשיכו בדרך שלכם, האסון בא יבוא כמו שבא בחורבן בית שני עם מעשי הקיצונים. חוסר סבלנות מביא אסונות.