מדוע צה"ל חדל לנצח?

אפשר להמשיך לצעוק על הקרן החדשה וגרורותיה, אבל בתוך צה"ל היא נמצאת חזק, חזק מאד

איתמר סג"ל , י"ב בכסלו תשע"ט

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

שלום השר נפתלי בנט, וישר כחך על הדברים האמיצים שאמרת על ערכי הניצחון והמלחמה. אתה בודאי שואל את עצמך, מה קרה לצבא ישראל? מדוע, כדבריך, חדל צה"ל להיות צבא מנצח, והפך לצבא מכיל, צבא שבו כל משפטן גבר.

 אבל לא בנט, אובדן הדרך לא החל בימי ממשלת נתניהו. אובדן הדרך נעוץ בימי אוסלו הארורים, שם הפכנו אוייב לאוהב, רוצחים לאורחים ובני בית. שם הפכה ארץ ישראל למסחרה, לפרוסות עוגה של A,B,C. האמת היא ששורשי החולי התחילו הרבה לפני, עוד בימי התבוסתנות של מוצאי מלחמת יום הכיפורים. שם, למרות הניצחון המזהיר של צה"ל המופתע, סוכני דיכאון הכניסו את העם לתרדמת חורף ביחס לזכותו על ארץ ישראל.

שיהיה ברור, כל זה לא קרה ביום אחד. המכון הישראלי לדמוקרטיה שוטף את המוח לקצינים בכירים בצה"ל כבר שנים רבות, וכולנו שתקנו. מכון הרטמן משבש כבר שנים את מוחותיהם של אלופי המשנה ובכירים נוספים בסדנאות שמנסחות מחדש את מושגי הציונות, טוהר הנשק והממלכתיות החדשה.

אפשר להמשיך לצעוק על הקרן החדשה וגרורותיה, אבל בתוך צה"ל היא נמצאת חזק, חזק מאד. בינ"ה, הרטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ועוד כמה, כולם סוכנים של הקרן, ישר על הראש של ערכי צה"ל.

דיברת על שינוי תפיסה בצה"ל, ואין חולק על כך שבנושא הזה, צבאנו זקוק לניעור משמעותי. אבל שינוי במעשים מתחיל בשינוי תפיסה תודעתית, בעיקר ביחס למושגי יסוד כמו עם ישראל, ארץ ישראל, ומלחמות ישראל. כל עוד עם ישראל נתפס בעיני עצמו ככובש בארצו, הפצ"ר ימשיך להציק לחיילי צה"ל על כל פיפס, ותרבות ההכלה תמשך.

משפטנים שתלטנים לא נוצרים יש מאין. אין לך קרקע פוריה יותר לשלטון המשפטנים מאשר ואקום של ספיקות וחוסר בהירות ביחס לצדקת הדרך.

אם צה"ל מועסק ביהודה ושומרון רק ככוח שיטור ולא כצבא ישראל בארצו, בג"ץ ימשיך להגן על בעלי הבית, לדקדק כחוט השערה בכל קומה של בית מחבל שאולי ניתן לחוס עליה ולא להרוס. כל עוד בעיני עצמנו אנחנו האורחים והם בעלי הבית באזורי יהודה ושומרון, הסוסים הדוהרים יישארו באורווה, ובמקומם יבואו בעיקר שוורים עצלים. איש אינו מקיז את דמו על ארץ שהוא לא בטוח שהיא שלו, או שהוא עתיד לנטוש אותה בקרוב.

צה"ל עדיין יודע להכריע את האוייב, אין צבא טוב ממנו במזרח התיכון, ואולי בכלל. אבל בשביל להכריע את האוייב, צריך להגדיר שיש אויב, ומיהו האויב. אויב, לא 'מפגעים', לא 'חשודים', לא 'מתעמתים' או שאר מרעין בישין.

צה"ל יודע יותר טוב מכולם לנצח במלחמה. אבל בתנאי שבאמת מדובר במלחמה, לא ב'סכסוך', לא ב'עימות', לא ב'הסלמה', לא ב'קונפליקט' ואפילו לא ב'טרור'. כל עוד נמשיך להשתמש במושגים מעוותים מבית היוצר של אוסלו, אין מה להתפלא שצה"ל עסוק בניהול סכסוכים או בהכלת הטרור.    

צה"ל לא יכול להחליף את השיח לשיח של הכרעה, אם מדינת ישראל עצמה אינה חפצה בכך וראשיה ממשיכים לדבר על הזיות של מדינה פלסטינית בצורה כזו או אחרת. הכרעת האויב ודיבורים על מדינה פלסטינית לא ילכו יחד. מאד פשוט.

וכמובן, העיקר הגדול. אתה מדבר על שינוי תפיסה. כמובן, ודאי, חשוב מאד. אבל תכל'ס, אין סיבה להמציא את הגלגל מחדש. זוכר שהתרענו על מה שעשו בצה"ל לענף תודעה יהודית? חבל שכבר אז לא עמדת על הרגליים האחוריות. מקורותינו מלאים וגדושים ביחס הנכון לארץ ישראל, לאויב ולמלחמה. אין צורך בתפיסה חדשה, אלא פשוט וקל לשוב לתפיסה הישנה והטובה – תפיסתו של הלוחם הגדול שלנו, דוד המלך, שקבע - פשוט וקל: ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם.