שנאה חולנית

השנאה השוטפת את מחנה השמאל עוברת כחוט השני מאז ראשיתה של התנועה הציונית.

ד"ר חיים משגב , א' בטבת תשע"ט

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

שנאה, הייתה תמיד מוטיב מרכזי באידיאולוגיה של המחנה הזה; אבל שנאה כמו זאת שיש כיום, בחוגים מובילים במחנה ההזוי הזה, כלפי ראש הממשלה, אובססיבית, מעוררת בחילה, שאין בה טיפה של רציונאליות, מעולם עוד לא הייתה; ואפשר בהחלט להניח שזאת צריכה להיות היום הדאגה המרכזית של אזרחי ישראל.

לא ארגוני הטרור ולא האיראנים. אבל אני, כמי שנולד פה והיה עד לרבים מן המעשים המתועבים של המחנה הדקדנטי הזה, שאין בו מאומה, לבד משנאה חולנית, על גבול אי-השפיות, לגמרי לא מפתיע. השנאה הזאת השוטפת את מחנה השמאל עוברת כחוט השני מאז ראשיתה של התנועה הציונית.

העומדים בראשו, מתוך התנשאות שאין מאחוריה דבר, היו מאז ומעולם סבורים שהם לשלטון נולדו. כך הם נהגו, בזמנו, בזאב ז'בוטינסקי, מי שהתריע מפני השואה המתרגשת והולכת על יהודי אירופה – ובכדי לנסות ולקפד את ראשו הם טפלו על תלמידיו את רצח חיים ארלוזורוב על חוף ימה של תל אביב. לשם כך, הם לא פסלו  כל בדל של עלילה, וגם לאחר שבית משפט העליון זיכה את כל הנאשמים הם לא חדלו מהאשמות הזדון.

בשנים שלאחר מכן, הם הסגירו לידי הבריטים חברים בארגוני המחתרת הימניים, אצ"ל ולח"י, בתקופת "הסזון", ביטוי מכוער שנלקח מעולם המושגים הבריטי.

אינני יודע כמה מן הקוראים מכירים את התקופה האפילה הזאת בתולדות המאבק להקמת המדינה היהודית – אבל אני הכרתי בשנים מאוחרות יותר כמה מן הבחורים הנפלאים האלה שהוסגרו לידי הבריטים ששלחו אותם למחנות מעצר מעבר לים. רבים מהם הוחזקו, בעל כורחם, בקיבוצים ששיתפו פעולה עם המהלך הבזוי הזה, קודם להסגרתם.

אבל בכך לא תמה סאגת השנאה של המחנה הבלתי נסבל הזה, בעיני, שהאידיאולוגיה היחידה שלו, לטעמי, בנויה על שנאת האחר; זה שראה ביוסף סטלין את "שמש העמים". זמן מה אחרי הקמת המדינה  הטביעו אנשיו, את הספינה אלטלנה, בעת שזו הגיעה לחופי תל אביב, כשעל סיפונה 940 לוחמים וציוד צבאי ורפואי רב.

אש התופת שנורתה לעבר הספינה לא חדלה גם לאחר שהיא החלה לבעור. חלק מאנשיה נורו בעודם שוחים אל החוף. משקעי השנאה  כלפי אנשי האצ"ל היו בלתי מובנים. 16 מנוסעי הספינה נהרגו ועוד רבים נפצעו. מנחם בגין ביקש למנוע מלחמת אחים, בנאומו קורע הלב, מעל סיפון הספינה. אלמלא הוא, אינני יודע איפה היינו היום.

יכולתי להוסיף עוד כהנה וכהנה דוגמאות לשנאה שאנשי המחנה הזה, האנרכיסטי, האנטי דמוקרטי בעליל, מפיצים. חרף הטיעונים שהם מבקשים  להגן, כביכול, על שלטון החוק, חשוב להזכיר את מה שהם עשו במהלך השנים למנחם בגין, שאותו הם עשו מושא לשנאה בלתי מרוסנת, ממש חולנית, אבל אני רוצה להתרכז בדברי הבלע שמוטחים כיום בראש הממשלה הנוכחי בידי אותם גורמים, תאבי השררה לשם שררה, שהשנאה הייתה תמיד חומר הבעירה היחיד שלהם. לא אידיאולוגיה. לא ערכים. לא דרך. רק שנאה ללא פשרות.

ישראל נמצאת בתקופת פריחה שלא הייתה כמותה מאז הקמתה -  אבל לדידם של משרתיו ושמשיו של המחנה הנבזי הזה אין בכך מאומה. הם רוצים בהפלתו של בנימין נתניהו בכל מחיר; גם במחיר יצירת אנרכיה שלטונית. כיבוש השלטון הוא העיקר בעיניהם ולשם כך הם אף מוכנים להשתמש בביטויים מסיתים בעליל שפוגעים, בראש ובראשונה, בעושים במלאכה בגבולות.

ואני אינני רוצה בזה.