הגיע זמן הכרעה

אנא, אל תדברו גבוהה גבוהה, על כי במותם ציוו לנו את החיים, ועל בדמייך חיי. תנו חיים, בידנו הדבר.

איתמר סג"ל , ו' בטבת תשע"ט

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

קול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה, אל תתנו דמי לו. ארץ, אל תכסי דמייך לקול דם תינוקך, לקול זעקות חייליך חללייך.

הקול זועק, הלב שותת, אך אל תשתיקו אותו בהצעות שוחד מליונים למרכיבי ביטחון, למצלמות, או לעוד בטונדות, כאילו זה מה שחסר, והכל יהיה בסדר. אל תקנו אותנו בעוד זריקות הרדמה של תחנות אוטובוס ממוגנות ואוטובוסים משוריינים. אל תנחמו אותנו בנחמת שקר, אם באמת אינכם מתכוונים לעשות דבר.

אנחנו יודעים, כך אומרים, ארץ ישראל נקנית בייסורים. זה נכון. זה היה נכון, וגם יהיה נכון, כי הדרך עוד ארוכה. אבותינו הקיזו דמם על הארץ הזו, וכעת תורינו. אנחנו יודעים, כל נופל הוא קרבן עולה, קרבן ציבור בעד הארץ הזו. איננו פוחדים מסירות נפש, איננו יראים מסכנות, אנחנו יודעים שיש קרבנות. שיש מחיר, שיש על מה להתאמץ, ולפעמים ליפול. אנחנו יודעים שזה לא יגמר מחר, ויש לנו אורך רוח.

אבל אנחנו כן רוצים ודורשים שזה לא יהיה לשווא. אנחנו רוצים לדעת שחיילינו, אחינו ואחיותינו, בהם אחינו הפעוט בן יומו, נפלו בקרב על כיבוש, קניין, ירושה ויישוב הארץ, לא עבור אתנן בטונדות או מצלמות בצמתים. אנחנו רוצים להיות בטוחים שארץ ישראל נקנית, לא נמכרת. אנחנו רוצים לראות ריבונות וקוממיות, לא התקפלות והזדנבות.

אנא, אל תדברו גבוהה גבוהה, על כי במותם ציוו לנו את החיים, ועל בדמייך חיי. תנו חיים, בידנו הדבר.

קול דמי אחינו זועקים מן האדמה, אל תשתיקו אותו במשאות שווא ומדוחים. אל תבטיחו לגבות 'מחיר כבד', כאשר כוונתכם להמשיך מחר כרגיל, עד הפעם הבאה, וחוזר חלילה. לארץ לא יכופר, כי אם בדם שופכו.

אל תדברו על 'מלחמת חורמה' בטרור, כל עוד האוייב אינו בדיוק אוייב אלא פרטנר לגיטימי, תושב של קבע ובעלים משותפים על הארץ הזו. אנחנו יודעים איך נראית מלחמה, וזה ודאי לא כך. במלחמה לא עוסקים בדייג מחבלים, אלא נלחמים בו בעוצמה, ובשולחיו, ובמנהיגיו, ובכל הסביבה התומכת. במלחמה לא ממגנים עצמנו לדעת בפילבוקסים, בבטונדות ובמשוריינים.

במלחמה חיילים לא עומדים ומחכים כברווזים בצידי הדרכים, בטרמפיאדות ובמחסומים, אלא יוזמים ומכריעים את האוייב בשטח שלו. אם האוייב משתמש בצירים כדי לתקוף, צריך להוציא אותו מהצירים. דם חיילינו יקר בהרבה מהנוחות שלהם.

מספיק עם תפיסת ההגנה. עזבו את תרבות ההכלה – נדרשת הכרעה. די עם הרפיסות, הגיע זמן ריבונות.

ודאי שיש לבנות ביהודה ושומרון, לבנות הרבה. לפני פיגועים, אחרי פיגועים, תמיד. אבל אסור לנו לבנות רק בתור גלולות הרגעה, עלינו לבנות כי זו ארצנו, כאן היינו וכאן נשאר. עלינו לבנות לא כגלולה, אלא מתוך אמירה והבנה שחלק משמעותי מהכרעת האוייב טמון בגדיעת התקווה. שאת האויב שרוצה לרשת את ארצנו מכריעים בכח הזרוע, ובתלם המחרשה.

עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה, גם לא ארוכה מאד, אבל הוא זקוק לדרך.