המחלף בצומת אדם -תשובה למבקשים להתגרש

באמת יש הרוצים בנסיגה נוספת בנוסח הבריחה המבישה, המבוהלת, של אהוד ברק מרצועת הביטחון שהובילה לפריצת האינתיפאדה השנייה?

ד"ר חיים משגב , ח' בטבת תשע"ט

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

לפני כמה ימים נחנך המחלף החדש שנבנה בצומת אדם. זהו צומת מרכזי בחבל בנימין והוא מאפשר מעתה נסיעה חלקה, למשל, בין בית אל לבין ירושלים בלי להיתקע בפקקים שנוצרים בידי היוצאים מרמאללה.

אינני יודע כמה מבין הקוראים היו מודעים לטקס לציון האירוע  שנערך בנוכחות ראש הממשלה ושר התחבורה – אבל אני ראיתי בזה תשובה נחרצת לקמפיין ההזוי, לטעמי, של אלה שקוראים "להתגרש מן הפלשתינים".

זה לא יקרה, כמובן, אלא אם כן הערבים יבקשו לעזוב את בתיהם, כמו שרבים מהם עשו בעת מלחמת השחרור שלנו. על האדמות  שננטשו אז בנתה ישראל מאות יישובים, שכונות, ערים וקיבוצים - ומי שמבקש כיום להחזיר את הגלגל לאחור שוגה באשליות. לא בגליל ולא בנגב, לא בחיפה ולא בצפת או בתל אביב, זה לא יכול לקרות; אבל גם ביהודה ובשומרון זה לא יהיה. לא בגלל המחלף, מחלץ הפקקים, בצומת אדם, שבו אני רואה אות ומופת לנחישות היהודית להישאר לתמיד במקום שבו נולדה הלאומיות של מדינת היהודים לפני אלפי שנים, ולא בגלל מאות האלפים שעברו להתגורר באזורים האלה ובירושלים רבתי, אלא משום שזה המקום היחיד עלי אדמות שאנחנו יכולים לקרוא לו "בית".

וכבר ראינו מה קורה ליהודים כשאין להם לאן לברוח. ולכן, כשהופיעו השלטים הראשונים, ביחד עם מודעות הענק על עמודים שלמים בעיתונים, תהיתי - לא על מקור הכסף הרב שנשפך כאן -  אלא על כוונתם של יוזמי הסלוגן המכובס הזה שכמותו כבר ראינו בעבר; כל פעם בלבוש אחר.

כלום הם באמת רוצים בנסיגה נוספת בנוסח הבריחה המבישה, המבוהלת, של אהוד ברק מרצועת הביטחון, מהלך שהוביל, לדעתי, לפריצת האינתיפאדה השנייה, על מאות קורבנותיה, בגלל שערפאת רצה להשיג את מה שהשיג נסראללה ללא הסכם או שהם רוצים בהתנתקות נוספת ובגירוש נוסף של יהודים מבתיהם כמו שקרה בגוש קטיף ובצפון השומרון ?

תשובות ברורות, קוהרנטיות, לא הצליחו הקצינים שעומדים מאחורי הטירוף החדש הזה לספק. שמעתי אחד מהם, לפחות, מתראיין והוא נשמע, לטעמי, ממש לא ברור. הוא לא דיבר על מתווה קונקרטי - ובכל זאת אני הייתי מציע לאיש הטוב הזה להאזין לערבים; בין אלה שמתגוררים בשכם או בג'נין ובין אלה שמתגוררים בחיפה או ברמלה, בלוד וביפו.

אין אחד מהם שלא מדבר על שיבה למקומות שננטשו לאחר שהערבים סירבו לקבל על עצמם את תוכנית החלוקה או שמותר על החלום הגדול להקים מדינה ערבית מן הים ועד לירדן.

הרי לשם כך הם יצאו למלחמה ב - 1948. לא כדי לשחרר אדמות שנכבשו מידיהם אלא כדי לקפד את ראשה של המדינה שהוקמה בגבולות שיועדו לה בהחלטת האו"ם.

כך או כך, לא הייתי בונה על רצון ערבי לפשרה כלשהי. הערבים אף פעם לא רצו להתפשר עם התנועה הציונית. רבים מהם בכלל לא נולדו באזור הזה. הם הגיעו לכאן כמהגרי עבודה; לא כדי להקים כאן מדינה אלא כדי להציק ליהודים.

להכות בהם -  ולרצוח רבים מהם ככל האפשר. וכדי לסבר את אוזנם של כל התמימים שחוזרים ומבקשים להגיע לפשרה, דומה שחשוב להזכיר להם את מה שקרה ליהודי חברון ב - 1929.

67 יהודים נטבחו באכזריות חולנית. 20 אלף היהודים שהתגורר שם ברחו – וכך בא הקץ לקהילה שהתגוררה במקום מאות בשנים.

זה לא יקרה שוב. לא בארץ ישראל.