שעת חירום

דקדוקי העניות של שיטת הבחירה לא מעניינים ועל פי הסקרים האחרונים לראשונה מאז קום המדינה לא יהיה לציונות הדתית ייצוג בכנסת

תגיות: איתמר סג"ל
איתמר סג"ל , י"ג בשבט תשע"ט

זהו. זוהי שעת חירום, ונגמר הזמן למשחקים.

בעוד כלל המפלגות נמצאות כבר במעמקי הקמפיין, רק מפלגה אחת נמצאת ללא יו"ר, ללא רשימה, ללא קמפיינר, אסטרטג או יח"צ, ללא דוברות או ניו מדיה.

זה לא רק שאין יו"ר למפלגה, היא אפילו לא יודעת עדיין איך לבחור את היו"ר שלה, שלא לדבר על איך לבחור את חברי הרשימה, כאילו הבחירות יערכו איפשהוא שם אחרי החגים בשנה הבאה. מתישהוא כמובן, צריך גם להספיק להתמזג עם האיחוד הלאומי ולהתחיל לעבוד כמו מפלגה אמיתית, עם יו"ר אחד, מסרים ברורים, מצע וקמפיין.

השיא היה ביום חמישי האחרון. מאות חברי מרכז הבית היהודי התכנסו ביד בנימין כדי לאשר את המתווה להצלת המפלגה. המתווה דיבר על הוראת שעה – בחירת יו"ר בתוך חמישה ימים על ידי ועדה מסדרת שהורכבה מאנשים ונשים ממגוון זרמי הציונות הדתית, לצד הסמכת המרכז לבחור את חברי הרשימה לכנסת.

אבל ישיבת המרכז הפכה לזירת אגרוף, והמתווה לא אושר. המתווה נתמך אמנם על ידי שישים אחוזים מחברי המרכז ואני ביניהם, רוב אמנם, אבל לא מספיק כדי להגיע לשישים וחמישה אחוזים הנצרכים כדי לשנות את החוקה.  

המתנגדים לשינויי החוקה מונעים מטעמים אידאולוגיים. רוממות הצדק והדמוקרטיה בפיהם והם מנופפים בתקנון המקודש. איך יתכן, הם שואלים, לגזול מהמתפקדים ומחברי המרכז ששילמו ממיטב כספם כדי לבחור, את זכות הבחירה הקנויה להם? ובכן ידידי, שימו לב: את הציבור הרחב לא מעניין איך נבחר היו"ר, איך נבחרת הרשימה והאם חברי המרכז מימשו את זכותם לבחור.

הציבור צריך מנהיגים, אנשים כריזמטיים, בעלי ניסיון, וכאלה שיכולים לאחד תחתם כמה שיותר את בני הציונות הדתית. אנשים כאלה, במסגרת הזמן והמציאות כיום, לא ניתן לבחור בפריימריז. אם חברי המרכז מתעקשים בכל מחיר לממש את זכותם המלאה, הם בהחלט יכולים להחליט כבר עכשיו, באופן דמוקרטי כמובן, על סדרי ההלוויה של המפלגה ושל תנועת המזרחי.    

בזמן שחברי המרכז מתפלפלים ביניהם איך לבחור את המנהיג, איך לשבץ את הרשימה ומה בכלל לעשות, בנט ושקד כבר משבצים את משבצות הנבחרים לכנסת ונמצאים בלבו של קמפיין. דקדוקי העניות של שיטת הבחירה לא מעניינים את הציבור הרחב, ועל פי הסקרים האחרונים באופן די עקבי, לראשונה מאז קום המדינה, לא יהיה לציונות הדתית ייצוג בכנסת. אם יימשכו כך הדברים, לא יהיה מי שייצג את הגרעינים, את הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות, את החינוך הדתי לגווניו, את בני עקיבא, את הקיבוץ הדתי, את בתי הכנסת, את המקוואות, את הכשרות, הגיור ואת היהדות בכלל, ואפילו לא את ההתיישבות ביהודה ושומרון.

כן כן! ולא, אל תגידו לי שבנט ושקד יעשו את העבודה, כי הם לא. הרשימה המכובדת שמניתי לא עניינה את בנט כהוא זה בכנסת האחרונה, והיא תעניין אותו הרבה פחות בכנסת הקרובה. כעת, כשהוא פטור מעול הציונות הדתית וצרכיה, הדרך לכס ראש הממשלה היא, ורק היא, הדרך היחידה, והיא תקדש את כל האמצעים, כולם. הדרך לכס הממשלה עוברת בהתמרכזות ובחנופה לתקשורת. בנט לא ירצה להיצבע כימני קיצוני חלילה, כזה שמדבר מסרים קיצוניים על ארץ ישראל השלמה וכדומה או לא עלינו מתעסק בענייני יהדות, הדתה ושמדתה. גם הדיבורים על מהפכה שיפוטית ובג"ץ הקיצוני יתחלפו במסרים פייסניים, מאחדים ומפשרים.    

זה תרחיש איום ונורא. אבל אם אתם חושבים, חברי הבית היהודי, שמישהו מתכוון או שיש לו זמן לחכות לסיום הוויכוחים שלכם, אל תתפלאו אם את דיוני המליאה תראו ככל הנראה דרך ערוץ הכנסת.    

מנהיגי המפלגה לשעבר שברו את הכלים, ולכן לא משחקים. לא במשחקי כח, לא במשחקי נדמה לי, ולפעמים גם את כללי המשחק הדמוקרטי צריך לכופף כדי לשרוד.

לכן חברי, עד סוף השבוע הזה, המפלגה צריכה יושב ראש. עד סוף השבוע שאחריו, רשימה לכנסת, כולל מיזוג עם האיחוד הלאומי. קדימה לדרך, רות סוף.