על מה הבחירות?
על מה הבחירות?

בנט לא המציא את הגלגל, ואין שום ימין חדש תחת השמש. זה קרה הרבה לפני ששרון נטש את הליכוד והקים את 'קדימה', והרבה לפני שציפי לבני פרשה מ'קדימה' והקימה את 'התנועה'.

בנט מבטיח מפלגה חדשה, חילונים ודתיים שיאבקו יחדיו נגד הקמת מדינה פלסטינאית ויציגו ימין אמיתי, מאוחד. אבל ממש אין כל חדש: ותיקי המפד"ל זוכרים היטב את פרישתם של חנן פורת וצבי הנדל מרשימת המפד"ל, לטובת תנועה חדשה, מפלגת תקומה, שהייתה מיד לחלק מהאיחוד הלאומי.

חנן פורת לא נטש את חבריו במפד"ל רק כי שובץ במקום לא ריאלי בבחירות לכנסת. פורת המנוח זעם על פשרנותם המתמשכת של חבריו במפד"ל כלפי מפעל חייו: ההתיישבות בארץ ישראל. מול עיניו, חילק רבין את ארץ ישראל בהסכמי אוסלו.

ביבי, שנבחר אחריו, המשיך במהרה את דרך אוסלו, מכר את חברון, וחתם על הסכמי וואי. המפד"ל, בראשות זבולון המר, המשיכו לשבת בנעימים סביב שלחן ממשלת נתניהו הראשונה, בעוד מפעל ההתיישבות כולו בסכנה קיומית.

חנן והחברים החליטו להרים את נס הימין החדש, והחליטו להיאבק בכל הכח, להיות ימין אמיתי, מבלי להתנצל! ימין חדש - דתיים וחילוניים יחדיו, גנדי ובני בגין גלויי הראש, לצדם של הרב בני אלון, חנן פורת וצבי הנדל. בהמשך, התחברה המפלגה לשותף נוסף: אביגדור ליברמן, זה שתמך ותומך בתחבורה ציבורית בשבת, ובנישואים אזרחיים. למרות הכל, השידוך בסך הכל עלה יפה. במשך השנים, הפכה גם מפלגת המפד"ל – הבית היהודי ללוחמת נאמנה בעד חזון ורעיון ארץ ישראל השלמה.

אנו מכריזים בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל! ניסיון הרשע והפשע לחסל את ארץ ישראל כשל, ומדינה פלסטינאית זה כבר די פאסה,  המציאות ביש"ע בלתי הפיכה. לכן, הוחלט לשים על הכוונת מטרה חדשה, שברירית במיוחד ועדינה – את המדינה היהודית.  

המטרה ברורה, אבל האסטרטגיה מגוונת. עמותות גוש השלום מעלות האבק הוחלפו בעשרות עמותות לשינוי פניה של מדינת ישראל, מהר מהר, לפני שיהיה מאוחר מידי, לפני שהדתיים יהיו רוב והמצב יהיה כבר אבוד. על הכוונת: הגיור, הכשרות, ערכי המשפחה, מערך הנישואין, בתי הדין הרבניים, השבת, החינוך לתרבות יהודית, תורה ונ"ך בבתי הספר וכמובן בראש הפירמידה, הרבנות הראשית לישראל והרבנות הצבאית, שני המוסדות שמבטאים יותר מכל את מקומה של היהדות במרחב הציבורי בישראל, כמהות וללא ככלי שירות בעלמא. כלי העבודה: הכנסת, התקשורת, השלטון המקומי, ומעל הכל בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ שהוכיח נאמנות מתמדת בכל הקשור להצרת כוחה וכרסום מעמדה של היהדות במרחב הציבורי בישראל, גם אם הדבר עומד בסתירה מובהקת לדברי או כוונות המחוקק.

הדוגמאות רבות. איש אינו שוכח את השפלתו חסרת התקדים של הרב הצבאי הראשי, ערב מינויו, תוך תביעה להתנצלות פומבית על דברי תורה שפרסם, פן יבוטל מינויו. בעבר, הכיר בג"ץ בגיורי התנועה הרפורמית שנעשו בחו"ל, וכבר בפתיחת המושב הקרוב של הכנסת תאלץ הכנסת להכריע מה בדעתה לעשות בכל הנוגע לדרישתה של התנועה הרפורמית להכיר בגיורים הנעשים כאן בארץ ישראל. עוד על הפרק בזמן הקרוב: פונדקאות לגברים כמענה לתביעת התנועה הלהטב"ית, סוגיות השיפוצים והמסחר בשבת וסמכות מתן הכשרות.

ל'ימין החדש' – ישן, הצמד שקד את בנט זה העיק, וזה נמאס. הרבה יותר קל להסתער על הזירה הקלה – לצייץ נגד מדינה פלסטינאית, לדבר על ביטחון ולהבטיח אמונים לארץ ישראל. מדינה יהודית? בזה כבר יטפלו אחרים. זה היה כך בקדנציה הקודמת, וזה יהיה כך, ביתר שאת, בקדנציה הבאה. הסוגיות הללו מעולם לא עניינו את השר בנט, והוא תמיד חש שהן מצרות את דרכו בדרך ללשכה הנכספת. כעת, ללא העול של המחוייבות לציבור הדתי, לרבניו ולעסקניו, השר שעשה את כל הקריירה הפוליטית שלו על גביה של הציונות הדתית יכול לנשום לרווחה.

איש לא יאשים אותו עוד בהדתה, איש לא יאשים אותו בהפקרת השבת. גם את המסרים על ארץ ישראל השלמה אפשר מעתה למתן, מי יודע, אולי עוד כמה רעננים וכפר סבאים ישלשלו את הפתק שלו בקלפי. לא מדובר כאן רק על צרכי הציבור הדתי לאומי, שאיש חוץ ממפלגת הציונות הדתית לא תתעסק בו – בגרעינים הדתיים, בחינוך, בבני עקיבא, בישיבות הסדר הגבוהות והמכינות. מדובר כאן על צורך לאומי -המרחב היהודי במדינת ישראל, נשמת אפה של הציונות הדתית – זו ששואפת ומחנכת לבנות כאן מדינה שונה, עם לבדד ישכון ממלכת כהנים וגוי קדוש, יסוד כסא ה' בעולם, אור לגויים ולכל הארצות.

זו המשימה וזו השליחות, ועל כך צריך לעמול. ולכך - יש להקים רשימה גדולה, חזקה, מאוחדת ורלוונטית, ועל הציבור להביע בה אמון. היא צריכה לכלול את גווניה השונים של הציונות הדתית והמסורתית וגם החילונית, ובלבד שהם מחוייבים לדרך ברורה, לחזונה הברור של מדינת ישראל כמדינה יהודית – בארץ ישראל השלמה.