עוד ניסיון עלוב, פתטי, להשאיר בחיים תיקי חקירה שאין בהם מאומה; ומי שחיפש את "ראיית הזהב" שממנה אפשר יהיה ללמוד שרשויות אכיפת החוק מחפשות את ראשו של ראש הממשלה - ולא את חקר האמת - כדי לגרום למהפך שלטוני יכול היה לקבל אותה על מגש של כסף השבוע.
מלשכת היועץ המשפטי לממשלה הדליפו שבתיק 2000 אביחי מנדלבליט נוטה לקבל את ההצעה להאשים את בנימין נתניהו בניסיון לקבלת שוחד. כלומר, זה הסצנריו שבנתה חבורת הפרקליטים הבלתי נלאית, חדורת המטרה שאותה היא סימנה מראש, זאת שמסתובבת עם סכין בין השיניים ומספקת כל העת תרחישים הזויים ליועמ"ש: נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", הגיע לבית ראש הממשלה לשיחת רעים עם חבר ילדות – ואז הציע לו, לפתע פתאום, נתניהו "שוחד".
נוני המבוהל דחה בשאט נפש את ההצעה ויצא מן החדר. הוא בכלל לא העלה על דעתו שהשיחה תתגלגל למחוזות כאלה. הוא הרי לא התכוון להציע דבר לנתניהו, כגון סיקור אוהד תמורת עזרה בפגיעה בעיתון יריב, ולכן הוא כה הופתע מ"הצעת השוחד".
ההצעה שלא נענתה, כמובן, הפכה ל"ניסיון" לקבל שוחד; נתניהו הציע למוזס לסלק מן הדרך את "ישראל היום" ובתמורה הוא ביקש/דרש קו מערכתי מלטף ( כמו שקיבלו, למשל, ציפי לבני, יאיר לפיד, איתן כבל וכל האחרים, כגון איציק שמולי).
ההצעה לשוחד הוקלטה, כמובן, לגרסת פרקליטי-ההבל, ונתניהו ביקש לשמור את ההקלטה כדי שיום אחד המשטרה תגלה אותה. נתניהו מעולם לא התכוון בהקלטת השיחה למלכד את המוציא לאור של העיתון שכה התנכל לו כדי להראות שלא מדובר באידיאולוגיה אלא בבצע כסף, אלא רק כדי שיהיה ברור לכל מאזין שהוא רק התכוון להציע שוחד.
קצת קשה להאמין – אבל זה מה שהעלה מוחם הקודח של כל אלה שלוחשים השכם והערב על אוזנו של מנדלבליט, מי שמתגלה, מעת לעת, אם להאמין להדלפות היוצאות מבית היוצר של ליאת בן ארי, כדמות רכרוכית, ללא חוט שדרה, שכל העת מחפשת דרך לסלק מעל שולחנה את תיקי נתניהו מבלי להרגיז יותר מדי את פרשני מחנה השמאל היושבים באולפנים ומזמזמים בקוצר רוח שהם מצפים להחלטה שתהיה לרוחם.
וזה עצוב. המערכת, על כל גרורותיה, נראית, יותר ויותר, כמי שננעלה בכבלים של אגו בידי פרקליטים עם אינטרסים זרים. התאווה שלהם להתקדם במעלות התפקיד מעבירה אותם על דעתם. אין בכוחם להודות בטעויות. תיקי חקירה שצריכים היו להיסגר זה מכבר נשארים פתוחים כשמעת לעת צץ לו איזה רעיון עוועים, יצירתי בעיני הוגיו, כיצד בכל זאת אפשר יהיה להפוך את המערכת העובדתית לראיות שמצדיקות הגשת כתב אישום עם סיכוי סביר להרשעה.
אינני יודע איך הסאגה הזאת תיגמר - אבל זה נראה ממש רע. נער הייתי – וגם זקנתי, ומעולם לא נתקלתי בתזה כה מופרכת כמו זאת שכעת היועמ"ש "נוטה" לקבל, כהגדרת המדליפים המסורים. מה, כלום באמת מישהו יכול להעלות על הדעת סיטואציה כל כך מופרכת כמו זאת המוצעת כעת בתיק 2000 ? האם זה מה שעולה מתמלילי השיחות ? בזה מבקשים בפרקליטות המדינה להאכיל את כולנו ערב הבחירות בתקווה כמוסה, כך מתקבל הרושם, שהתרחיש המופרך הזה יגרום למהפך שלטוני ?
ודוק: אם זה יצלח, כך חושבים, כנראה, במזרח ירושלים, מה טוב; אפשר יהיה אז, לאחר הבחירות, לחזור מכל האישומים המופרכים, כפי שכבר הציעה פרקליטה בכירה לשעבר, לבקש סליחה - ולהמשיך הלאה. המשימה צלחה - ואין עוד טעם לדבוק בתיקים ריקים מראיות.
כך, למעשה אני רואה את התמונה. בלשכת היועץ המשפטי לממשלה עומדים להכריז שיש די ראיות כדי להגיש כתבי אישום בשלושת התיקים, גם אם יש מקום לסגור את כל השלושה, בתקווה שההכרזה הזאת תשפיע על הבוחרים. אבל אם זה לא יקרה, הליך השימוע יהווה פתח מילוט טוב מאוד. בעדו, יוכלו גם פרקליט המדינה וגם פרקליטת מחוז תל אביב למיסוי וכלכלה וגם היועמ"ש להיעלם לכל הרוחות. תחת הנהגתה של אילת שקד, הם כבר יודעים, הם לעולם לא יגיעו מחוז חפצם.
כך או כך, מדינת ישראל איננה צריכה פקידי ציבור מן הסוג הזה.