כך פועל מדינאי אחראי

יוסי אחימאיר , כ' באדר תשע"ט

יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
עניין אישי


כמה היסטוריונים ישראליים, חוקרי תקופת השואה, קיבלו זה לא כבר פניות מפולין בהצעה לשתף פעולה עם ממשלת פולין במיזם מוזיאון גטו ורשה.

ההכרה שממשלת פולין מבקשת "לשפץ" את ההיסטוריה הפולנית בתקופת השואה, הביאה לסירוב מכולם – חוץ מאחד, היסטוריון מהאוניברסיטה העברית ודניאל בלטמן שמו.

מרגע שקיבל עליו את תפקיד "ההיסטוריון הראשי" של המוזיאון הנ"ל, הוא מיטיב לספק את הסחורה עבור מעסיקיו. יש מי שאינם מתפלאים על כך – אלה הם קוראי עיתון "הארץ", שמעל דפיו מפציע ההיסטוריון הנ"ל במאמרים, שבהם הוא מרבה להשוות את התנהלות ממשלת ישראל לזו של הנאצים, ולתקוף את יד ושם (גילוי נאות: אני חבר הנהלת יד ושם).

רבות נכתב על המינוי התמוה הזה, שמטרתו במלים לא מכובסות, להכחיש את ייחוד השואה על אדמת פולין, ולשמש כלי שרת בידי השלטון להסיר מעל העם הפולני את כתם רצח יהודים בידי פולנים תחת הכיבוש הגרמנו-נאצי. בוודאי שכר נאה הוא מקבל בתמורה למתן גושפנקא אקדמית ליצירת "היסטוריה", שתואמת את המורשת הפולנית המתעדכנת, לעומת עונש כבד שיקבל מי שיעז לכתוב אחרת.

ביום ששי הוכיח בלטמן כיצד הוא מיטיב לספק את הסחורה, כשפירסם מאמר שכותרתו לא פחות ולא יותר: "הכבוד הפולני והצביעות הישראלית". האיש משתלח במ"מ שר החוץ ישראל כ"ץ, על שציטט את ראש הממשלה יצחק שמיר: "הפולנים ינקו אנטישמיות מחלב אמם" (גילוי נאות: הייתי מנהל לשכת רה"מ שמיר).  

"אמירה מחפירה" – הגדיר זאת הפרופסור-מטעם, ושואל: "האם אפשר להפריח נפיחה מגעילה בפרצופה של אומה גאה ולבקש ממנה אחר כך להתייחס אליה כאל ניחוח הדרים?"...

יתכן שטעה השר כ"ץ בעיתוי הצהרתו-ציטוטו, אבל כלום אפשר להתעלם בכל עת מן האמת שבדברי שמיר, שנאמרו מנהמת לבו? בספרו "סיכומו של דבר" מספר שמיר על השואה בעיר הולדתו רוז'ינוי, שבה "שלהבות קטנות של שנאה ריצדו סמוך לפני השטח והתלקחו לאש תופת עם בוא הנאצים... אמי ואחותי רבקה מצאו את מותן מידי הנאצים וסייעניהם"... גיסו הכין למשפחתו "מקום מסתור, בקתה ביער, בעזרת יערן שעבד בשירותו שנים רבות" וזה "הרג אותם ביריות בזה אחר זה... אבי שהופרד מכל בני המשפחה, פנה בבקשת עזרה לידידיו הוותיקים, בני הכפר 'שלו', הוא האמין בהם, והם בגדו בו ורצחוהו נפש"...

אז לומר על דברי שמיר – "אמירה מחפירה"? וכי אין לה ביסוס עובדתי-אישי? וכי לא רבו המקרים הנוראיים כגורל משפחת יזרניצקי? לאילו תהומות עוד יירד הפרופסור הזה בתמורה לשקרים המחפירים שהוא מפיץ? הזהו היסטוריון? רצח יקיריו, כשהוא כבר נמצא בארץ-ישראל, לא מנע לימים מראש הממשלה שמיר, לפעול כמדינאי יהודי אחראי לקידום הקשרים בין ישראל לפולין , אבל כדבריו "לעולם לא אסלח" על טבח היהודים ומשפחתו בתוכם על אדמת פולין.

והנה שמו של יצחק שמיר עלה בימים האחרונים גם בהקשר למערכת הבחירות, ולהסכם (בלוק טכני) שנחתם עם "עוצמה יהודית", ממשיכת מורשתו של הרב מאיר כהנא. אמרת "כהנא" – ואמות הסיפים הפוליטיים זעו. ראש הממשלה נתניהו דחף לשילוב מפלגה זו ברשימה אחת עם מפלגות "הבית היהודי" ו"האיחוד הלאומי" אך ורק למטרה אחת – למנוע אובדן קולות ומהפך שלטוני.

שמיר הוזכר כמי שתמיד יצא ממליאת הכנסת בעת שהרב כהנא – שלימים נרצח בארה"ב - קם לנאום. אכן שמיר תיעב את תורת כהנא, אבל אני בספק אם היה פוסלו, אילו על חודו של קולו הבודד היה נשמר שלטון הימין, ועיקר העיקרים – היו נמנעים ויתורים טריטוריאליים בארץ-ישראל. מבחינה זו,

ספק אם נתניהו פעל פוליטית בשונה ממה ששמיר אולי היה נוהג, תוך סתימת האף. לא מהזדהות עם הרעיונות הקיצוניים של קבוצת שוליים ימנית זו, אלא מתוך דאגה של ממש, למען המטרה החשובה יותר מכל – מניעת הקמת מדינה ערבית נוספת, פלסטינית, בתוככי המולדת ההיסטורית שלנו. ואל חשש: טרנספר לערבים לעולם לא יהיה!

"למען ארץ-ישראל מותר לשקר" – מצוטט תדירות שמיר, המנהיג הישר, שפיו ולבו היו שווים, שהיה איש אמת ואמונה. ואולי גם נתניהו אומר בסתר לבו: "למען ארץ-ישראל, ומניעת הקמתה של מדינה פלסטינית בסמוך לכפר-סבא, ורק לשם כך, אני מוכן לבלוע את  העובדה שאיתמר בן-גביר יהיה חבר בכנסת ישראל". וכאשר הלה ישא נאום – הוא, ראש הממשלה, לא יימצא במליאה...