איך באמת חוזרים לנצח?

לסלק את מכוני השמאל הקיצוני מהצבא, ולהפסיק את שיח המגדר. לחדול משיח זכויות האדם והדילמות, ולעסוק בעיקר – ניצחון במלחמה.

איתמר סג"ל , י"ח באדר ב תשע"ט

דעות איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

לפני מספר שנים, כדי לנטרל את השפעת הרבנות הצבאית על צה"ל, החליט הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לסגור את ענף תודעה יהודית, ולהקים תחתיו ענף אנמי, רדום ומושתק, תחת חיל חינוך או אכ"א.

ההחלטה הזו לא הגיעה משום מקום. לא מעט מכוני וארגוני שמאל קיצוני זיהו את ה'סכנה' בענף תודעה יהודית ושכנעו את הרמטכ"ל לשים סוף להשפעת הרבנים הלאומניים הקיצוניים שמשכנעים את החיילים, אבוי, בשייכות שלנו על הארץ כולה, בקשר שלנו לירושלים וברוח הלחימה המיליטנטית של 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם', מבית מדרשו של דוד המלך.

עבדכם הנאמן היה באותם ימים פעיל נגד ההחלטה הרעה ההיא של הרמטכ"ל לשעבר. מה לא ניסינו: תקשורת, פגישות עם אנשי צבא ומובילי דעת קהל, וכמובן פנייה לפוליטיקאים. לכן, מה טבעי היה לפנות אל ראש הבית היהודי דאז, השר נפתלי בנט. אך למרבה הצער, בנט סרב לעזור או להתערב בנושא. "אייזנקוט צודק", אמר אז בנט. המפקדים צריכים לחנך את החיילים, לא הרבנים". גורמים נוספים בלשכתו של השר אף חיבלו בפועל במאבק, ולא ארחיב כאן עוד בפרטים ודיבור.

הסיפור הזה, כבוד השר, הוא תמצית הפספוס שלך. בנט מדבר הרבה לאחרונה על תפיסת הניצחון והלחימה בצה"ל. לדבריו, הרמטכ"לים לשעבר חלוץ, יעלון ובני גנץ התמכרו לתפיסת ההגנה ולכיפת ברזל, אינם מאמינים עוד בכוחו של צה"ל לנצח ומפחדים מבג"ץ, מהאג ומדעת הקהל. הפתרון כל כך פשוט – אומר השר, "פשוט לחזור לנצח".

אז זהו, אין דבר כזה 'פשוט לחזור לנצח'. זה לא עובד ככה. צה"ל יודע לנצח, והוא גם רוצה לנצח. הוא רק לא יודע למה הוא מנצח, את מי הוא מנצח, ומהו בכלל ניצחון.

אמרת, כבוד השר, שהמפקדים צריכים לחנך את החיילים, לא הרבנים. האם שאלת את עצמך מי מחנך את המפקדים? מה מכניסים להם לראש? האם אתה יודע שכל רב סרן עובר קורס ייעוד וייחוד בישיבה החילונית 'בינה', שכל ראשיה אנשי מרצ ועבודה מובהקים? האם נחשפת פעם מהם סדרות החינוך שעובר אלוף משנה בצה"ל?  

אתה מדבר הרבה על משפטיזציה בצה"ל, אבל זה רק חלק קטן מהסיפור. חייל לא באמת יושב בעמדה וחולם חלומות בלהות על עורכי דין ומדי כלא שש מנומרים. חייל יושב בעמדה וחושב מי הוא ומה הוא, ומה הוא עושה כאן. הוא מצוייד מכף רגל ועד ראש, אבל חסר לו הלהט בפנים. הוא מחומש בכלי נשק חדיש, אבל חסרה לו תחמושת רוחנית ורוח במפרשים.

לכן, הדרך היחידה היא לשנות את כיוון השבשבת. לסלק את מכוני השמאל הקיצוני מהצבא, ולהפסיק את שיח המגדר. לחדול משיח זכויות האדם והדילמות, ולעסוק בעיקר – ניצחון במלחמה.

אך לא די בזה. יש להפיח רוח חדשה. הרוח שהניעה את לוחמי הפלמ"ח בשעתה, לא תצלח עוד בימינו, דור דת זכויות האדם, הליברליות והפוסט מודרניזם. עלינו להשכיל ולשוב אחורה אל אבותינו הדגולים, אל אברהם והמלכים, אל יהושע ביריחו ובעי, אל דוד במלחמותיו, אל רבי עקיבא ובר כוכבא. לשוב אל גבורתם, לחכמתם, ולא פחות, לשוב אל רוחם ואל אמונתם היוקדה בצור ישראל.  

את זה צריך להגיד. אבל אתה, שר החינוך, חושש שיגידו לך שאתה עושה הדתה. שאתה זומם להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה ואת צה"ל לצבאות ה', ומזה  אתה הרי כל כך חושש, כל כך בורח כמו מאש.

ועוד משהו קטן. כאשר מספר רבנים טענו שצה"ל משקיע אנרגיה בפתיחת גדודים מעורבים על חשבון ערך הניצחון, תקפת אותם, טענת בתוקף שמדובר ב'כמה רבנים שיושבים על הר וזורקים אבנים על צה"ל.' ומה עכשיו, אולי כדאי להתנצל?