בני גנץ מציג כזבים ושקרים

מזה שנים רבות יוצאי המערכות  האלה בוזזים את הקופה הציבורית באין מפריע.

ד"ר חיים משגב , כ"ד באדר ב תשע"ט

ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

אינני מבין למה רבים כל כך הופתעו מן העובדה שבני גנץ ורם בן ברק, שניהם בוגרי מערכות הביטחון, זכו בחוזה של מיליונים ללא מכרז תוך ניצול "מתווכים" שהיו אף הם בוגרים של אותה מערכת. מזה שנים רבות יוצאי המערכות  האלה בוזזים את הקופה הציבורית באין מפריע.

הפנסיות התקציביות שהם מקבלים מרפדות את חייהם ומאפשרות להם לתור אחר משלמי משכורות-עתק בשוק האזרחי, כאלה  שמבקשים להתקשט בקצינים בדימוס;  והמשכורות לא תמיד נגזרות מן היכולת האישית אלא ממספר הברזלים שעל הכתפיים. לעתים, מי ששוכר את בעלי הברזלים עושה זאת כדי לכסות על מפעל כושל שעומד בפני פשיטת רגל או כדי לנקר עיניים ליריבים מסחריים;  אבל בעיקר כדי "לפתוח דלתות", לטעמי, באורח קצת מפוקפק.

יסודה של התופעה הקלוקלת הזאת עוד בימיו של משה דיין כרמטכ"ל. אבל אז הייתה הצדקה ליציאה המוקדמת לגמלאות של הצמרת הצבאית. צה"ל היה צבא צעיר מאוד ורוב קציניו הבכירים הגיעו לשיאם בגיל מוקדם מאוד. היו רמטכ"לים שמונו לתפקידם בשנות השלושים לחייהם.

דיין היה אחד מהם. לכן, הותר לקצינים לפרוש הרבה לפני שמותר היה לאזרח מן השורה –  אבל מה שלא היה תקין כבר אז הייתה העובדה שלכל הפורשים ממערכת הביטחון השונות הובטחה פנסיה תקציבית החל מיום פרישתם. כלומר, אם אדם מן היישוב מקבל פנסיה צוברת רק מיום הגיעו לגיל מסוים, מבוגר יחסית, שבו כושרו להשתכר מוגבל מאוד,  לבוגרי מערכות הביטחון הובטחה הפנסיה החלומית החל מיום הפרישה – וזאת הייתה אפליה של ממש. התוצאה הייתה שאלפי אנשים עם הרבה מאוד ניסיון צבאי מסוגים שונים, לא תמיד רלוונטי לשוק האזרחי,  מצאו את עצמם בגיל צעיר יחסית, מחוץ למערכת שבה הם גדלו – אבל עם עשרות אלפי שקלים בכל חודש.

וזה יצר בשוק העבודה מעמד חדש של עובדים. לעומת כל בני התמותה האחרים, לקצינים הללו הייתה, בראש ובראשונה, היכולת להמתין להצעות מפתות -  ואלה תמיד הגיעו. מקומות עבודה רבים, בהם גם כאלה שאין בין עיסוקם לבין עיסוקו של הפורש לגמלאות, כביכול, ולא כלום,  רצו להתהדר בקצינים בדימוס. זה תמיד הוסיף, כאמור,  ליוקרה של המפעל או של החברה; וזה גם תמיד פיתה משקיעים לראות בקצין הבכיר מעין  תעודת ביטוח לחוסנו ולאמינותו של המוסד שבראשו עומד מי שפרש מהמערכת הצבאית.

אבל היה עוד יתרון בהעסקת בוגרים של מערכת הביטחון. הדלתות נפתחו בפניהם בידי חבריהם שנשארו מאחור; כלומר, בידי אלה שעדיין נשארו בתוך המערכת. זה גם סייע בקבלת חוזים שמנים. לא תמיד בדרכים מקובלות. והיה גם יתרון נוסף בהעסקת "הבוגרים". הם ידעו לתקשר זה עם זה. הפורשים מן המערכת לא בחלו אף פעם בעשייה הכרוכה בחברות ההדוקה שנקשרה ביניהם במהלך השירות בתוך המערכות.

וכך נולדה, למעשה, העסקה האפילה שבה מדובר וצריך להדגיש שיש רבות מאוד כמוה במערכת האזרחית. בני גנץ ורם בן ברק, שניהם יוצאי המערכת הצבאית, לא הסתפקו, כמובן, בפנסיה הנדיבה מאוד שתקציב הביטחון נושא בה - וחשוב לזכור, בהקשר זה, שהחלק הארי בתקציב הזה לא משמש לרכישת נשק אלא למימון הפנסיות התקציביות של הפורשים מן המערכת הצבאית -  והם אצו רצו להקים חברה שמבראשית לא היו לה הרבה סיכויים לשרוד.

לכן, הם עשו את מה שעושים רבים מחבריהם. הם פנו לשני פורשים אחרים מן המערכת, קציני משטרה בדימוס, דודי כהן, המפכ"ל שקדם לרוני אלשיך, ובנצי סאו, המשנה למפכ"ל, ומינו אותם ל"סוכנים" של החברה. זאת, כדי שאלה ינהלו משא ומתן עם חבריהם מן השירות – ובעיקר עם רוני אלשיך המפכ"ל המכהן ( שאף הוא בוגר של המערכת הביטחונית).

באורח לגמרי לא מפתיע הכול בא על מקומו בשלום. גנץ ובן ברק זכו בחוזה מפנק לאחר שהם הציגו, לגרסת מבקר המדינה, עובדות כזב;  אולם אפשר לנחש, שגם ללא ההצגה הכוזבת הם היו זוכים במכרז-ללא-מכרז. עשרות מיליוני שקלים מן הקופה הציבורית היו עוברים לידיהם החמדניות. וכך זה , למעשה, פועל בכל תחומי החיים שלנו. בוגרי המערכת נהנים מעדיפות פסולה. זמן קצר ביותר לאחר שהם פורשים הם כבר מייצגים חברות שמולם הם עמדו בהיותם בתוך המערכת. וזה לא פחות משחיתות – וזה קורה כל העת ובלא מעט שטחים.

אז עכשיו מותר לכולנו לשאול: מדוע הציבור צריך לממן פנסיה תקציבית למי שחובר לשוק העבודה מיד לאחר פרישתו. מדוע שלא ייקבע שהפורש זכאי לפנסיה התקציבית רק אם פרישתו היא אמיתית; כלומר, אם הוא עובר לתחום החינוך או לפעילות חברתית-ציבורית אחרת או להוראה במוסד אקדמי-מחקרי. מדוע בוגר המערכת צריך לקבל פנסיה תקציבית בנוסף למשכורת העתק שהוא מקבל במקום העבודה החדש או בנוסף לעמלות מפנקות בנות מיליונים  שהוא מקבל כתוצאה מ"פתיחת דלתות" גרידא.

פשיטת הרגל של גנץ וחברו, רם בן ברק, כמו גם מה שקרה לגבי אשכנזי במיזם האזרחי שהוליד תביעה אישית נגדו בת עשרות מיליוני שקלים בוודאי מעידים שמשהו מאוד מקולקל צריך תיקון; מה שאין סיכוי שיקרה. לא יימצא במערכת הפוליטית אפילו אחד שיכול לעמוד מול הברית הלא-קדושה של אלפי בוגרי מערכות הביטחון שמציפים את השוק האזרחי.

זה בטח לא יקרה אם "מפלגת הגנרלים" של גנץ ואשכנזי תכבוש את השלטון.