רק לא ממשלת אחדות

בכל מדינה זאת תמצית הדמוקרטיה. המנצח תופס בהגה השלטון והמפסיד יושב על ספסלי האופוזיציה ומבקש לעשות חשבון נפש.

ד"ר חיים משגב , ט' בניסן תשע"ט

ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

רק לא ממשלת אחדות. זאת תהיה מעין הונאה של מיליוני אזרחים שבחרו בדרך – ודחו את האין-דרך שעמדה מנגד.

בכל מדינה שבה מתקיימות בחירות, זאת תמצית הדמוקרטיה. המנצח תופס בהגה השלטון והמפסיד יושב על ספסלי האופוזיציה ומבקש, אם הוא הגון, לעשות חשבון נפש. כך צריך להיות -  וכך ראוי שיהיה. ואין מקום לנהוג אחרת גם אצלנו.

הבדלי הגישה לבעיות יסוד הם תהומיים ואסור לטשטש אותם. את זעקות השבר שנשמעות כעת מכיוונם של כל אלה שעד לפני יומיים-שלושה כינו את בנימין נתניהו "בוגד" יש להשליך לפח האשפה. הן לא אמיתיות. הן  נועדו רק למטרה אחת: להציל את המיזם הכושל שנולד בחטא וימות, ככל הנראה, בעוד זמן לא רב, מות נשיקה.

יותר מדי דם רע עבר בין הצדדים במשך יותר מדי שנים – ואסור להתעלם מן הניסיונות המתמשכים להדיח בדרכים נלוזות, לא דמוקרטיות, את מי שהוביל את גוש הימין לניצחונו המפואר בבחירות שזה עתה הסתיימו. ההכפשות חסרות היסוד. החקירות. המגמתיות. ניגוד העניינים של בכירי המערכת. האכיפה הבררנית. ההטיה הפוליטית. את כל אלה אי אפשר עכשיו לכסות בשמיכה הדקיקה שמציעים כל מיני הוגי דעות שעד עתה כינו את כל מי שלא חשב כמוהם בשמות גנאי.

כל מי שעמד מאחורי הסטארט-אפ שנדון מראש לקריסה מהדהדת, שבקודקודו הועמדו גנרלים, שבעי כישלונות במיזמים האזרחיים שהם היו שותפים להם, ועוד סמל ראשון אחד, מלא באוויר חם, צריך לדעת שאין ארוחות חינם. צריך לדעת לשלם את המחיר. בתקשורת. במערכת אכיפת החוק שהתיימרה כל העת להצטייר כמי שאין לה עניין בפרויקט הפוליטי שנועד לכבוש את השלטון בדרכים מעוותות.

במשרד מבקר המדינה שכל העת מרחרח בסביבות של ראש הממשלה כמו כלב מורעב. במשטרה. בכל המקומות הללו נמצאים האנשים שפגעו, לטעמי, בשלטון החוק. הם מעלו בתפקידם מתוך אינטרסים צרים. לא היה בהם שמץ של הגינות.

ועכשיו, קודם כל, יש לנקות את האורוות -  ויש הרבה מאוד סחי במקומות האלה. ואת כל אלה אי אפשר יהיה לנקות ביחד עם אלה שזיהמו כל חלקה טובה במערכת השלטונית בישראל. זה גם לא יהיה הוגן כלפי הציבור הענק שטרח להגיע לקלפיות ביום הבחירות כדי להביע, למעשה, את מחאתו כנגד  כל אלה שביקשו במשך שנים רבות להאכיל אותו בבדיות ובספינים, תוך העמדת פנים שזה נעשה כדי לשמור על הערכים הדמוקרטיים שעליהם בנויה ישראל מיום הקמתה.

שום דבר מכל זה לא היה בו שמץ של אמת. הניסיון להדיח ראש ממשלה בעזרת חקירות פליליות היה מן המעשים השפלים והנפשעים ביותר שהתרחשו פה אי-פעם. לא זה המקום להיכנס לשלושת "התיקים" שמופיעים בכתב החשדות – אבל ברור לחלוטין שאם יגיע השלב שבו יבקש היועץ המשפטי לממשלה להסיר את חסינותו של בנימין נתניהו, בקשתו תידחה. זה לא יקרה.

חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, שנחקק עוד ב – 1951, גם אם הוא לא ישונה, כדי להחזירו לנוסחו עד לשנת  2005, מבטיח לחבר הכנסת חסינות מפני העמדה לדין מטעמים הכרוכים בטובת הציבור ובזכות של מיליוני אנשים להיות מיוצגים בידי מי שהם בחרו. החוק גם מדבר על תום לב ועל היעדר הפליה – וזאת בוודאי תהיה משוכה שבפרקליטות יתקשו לדלג מעליה. חרף עמדת היועמ"ש וכל "הפקידים" - כן, כן הם בסך הכול פקידים; הם לא נבחרי ציבור - הסובבים אותו, נבחרי הציבור, כך יש לקוות, יעמדו כחומה בצורה כנגד הניסיון להסיר את חסינותו של ראש הממשלה.

ואני לא רואה את הפיות המייללים כרגע תומכים  בהענקת החסינות המתבקשת לבנימין נתניהו.

ובכלל, מה למחנה הימין ולכל הערב-רב שהתכנס תחת המיזם שנדון מראש לקבורת חמור. אכן, כולם אנשים טובים, אבל אין ביניהם כל קשר רעיוני. למעשה, כל מה שאיחד אותם היא הסיסמה "רק לא ביבי" – ועם אלה אין מקום ל"אחדות".