לא תם ולא נשלם

חייבת להיות תנועה ציונית דתית גדולה, מגובשת ככל האפשר הפועלת למען צביונה היהודי של המדינה. תגובה למאמרו של עוזי ברוך.

רפי קפלן , ט' בניסן תשע"ט

דעות רפי קפלן
רפי קפלן
צילום: ברוך גרינברג

שאלת הרלוונטיות ואפשרות המעשית לקיים מפלגה ציונית דתית ("מגזרית"?) עולה שוב ושוב, ויתר שאת בעקבות הבחירות האחרונות.

מר עוזי ברוך העורך הראשי של אתר מכובד זה (ויבורך על פועלו) הציג את עמדתו בנושע לסוגיה זו לאחרונה כאן בכותרת: "תם עידן הסקטוריאליות"

עוזי מסתכל על תוצאות הבחירות ומגיע למסקנתו, שאין אפשרות וצורך כנראה במפלגה ציונית דתית, כנראה משתי סיבות: 1. "מפלגת הבית" זכתה רק ב-5 מנדטים (עם אלי בן דהן יהיו שישה נציגים בכנסת) 2. מפלגתו של נפתלי בנט ואילת שקד לא עברה את אחוז החסימה.

אני מרשה לעצמי לנתח אחרת את תוצאות החבירות ולהביע כאן דעה הפוכה. לא תם ולא נשלם.

קודם כל עקרונית:

1. חייבת להיות תנועה ציונית דתית גדולה, מגובשת ככל האפשר הפועלת למען צביונה היהודי של המדינה. לתנועה זו יש צורך גדול להביע את ערכיה בכל האמצעים האפשריים, קולה חייבת להישמע בכל המערכות וגם בבית נבחרי העם כמפלגה פוליטית בכנסת ישראל.

2. המפלגה הפוליטית המייצגת את רעיונות הציונות הדתית אכן צריכה להיות כמה שפחות סקטוריאלית הן מבחינת תחומי העשייה שלה והן בהרכב נציגיה בכנסת.

3. עדיין לא מוצו כל הדרכים לגבש את רוב הדוגלים בערכי הציונות הדתית סביב תמיכה במפלגה שכזו ולהלן אני מעוניין לפרט היכן היו הטעויות של מנהיג מפלגת הבית עד לאחרונה, נפתלי בנט.

עוזי צודק - יהיה קשה מאד להגיע להנהגה מקום של "מפלגה מגזרית", אכן הדרך עוד ארוכה. עוזי טועה לדעתי בניתוח שלו בנוגע לסיבות חוסר שביעות הרצון  של "מצביעי המגזר" מנפתלי ידידנו. הסיבה לא  נבעה מכך שדיבר על הנהגה או שעסק בביטחון או שדיבר אנגלית טובה.

ההיפך, היינו גאים בו בכל אלו.

אני בטוח שאני מייצג את רוב הציונות הדתית בכך. שמחנו שסוף סוף יש מישהו "משלנו" שמדבר "ישראלית".

שמחנו שסוף סוף יש מנהיג שיודע לייצג את עמדתנו הימניות ולעיתים גם "היהודיות" בתקשורת הישראלית ובתקשורת העולמית כאחד.

שמחנו שהגיע מישהו צעיר עם רעיונות חדשים ועם מעוף. מישהו שהיה גם ביחידות מובחרות ולחם את מלחמות ישראל.

הוא הביא איתו גם בשורה חדשה בזמן הנכון, הציבור היה כבר בשל להרחבת השורות שהוא הציע.

עד כאן אני פורט את הסיבות שבגינם היתה התלהבות ותמיכה שלי ושל רוב "המגזר" וגם של הרבנים המרכזיים יותר בציונות הדתית.

כתבת: "איבדנו את המנהיג הכי מוצלח שהיה לציונות הדתית בעשורים האחרונים".

אני לא רוצה לדרג מנהיגים טובים או פחות, היו טובים יותר בתחומים השונים ופחות טובים בתחומים בה הוא כן הצליח.

היכן הייתה הבעיה? אמנה עשר סיבות לחוסר שביעות הרצון:

1. הוא רצה את הנהגת המדינה מהר מדי. צריך סבלנות! הוא הכריז בהתחלה: "משהו חדש מתחיל"  התלהבנו. ובהמשך הוא הקים "ימין חדש" עוד יותר. התחלנו להפסיק להתלהב ופילו לאבד אימון באחריות הבחור.  חייבים שלב שלב, להעמיק שורשים ולחדש בסבלנות תוך כדי תנועה.

2. הוא קרא תיגר על נתניהו בצורה בוטה מדי, הציבור לא אהב את זה.

3. הוא התחיל להסתגנן בצורה שחצנית: " אני יודע בדיוק מה לעשות בעזה" "תנו לי, ואפתור הכל" כולם יודעים שהנושא שם מסובך, אל תהיה ילד!

4. בתוך הציונות הדתית הוא "לא ספר" לא את הציבור. ולא את הפעילים המסורים של הציבור במוסדות התנועה ובראשי העמתות והגופים  מעולם לא היה קשה כל כך להיפגש עם שר חינוך "משלנו". הפעילים המרכזיים הרגישו שהוא מוקף באנשים יהירים שאינם קשובים כלל לציבור "הבייס" שלו. הציבור גילה שהוא מוכן לפגוש אותם ולגלות בהם ענין רק לקראת בחירות.

5. הוא הרים כמעט אך ורק את דגלי הביטחון וארץ ישראל. הציונות הדתית היא הרבה יותר מאלו. צביונה היהודי של המדינה חייבת להיות אחד הדגלים המרכזיים שנציגי התנועה הציונית הדתית בכנסת מרימים, אחרת אנחנו רק "ליכוד ב'" – אז למה לא להצביע למקור?  

6. נפתלי חשב כנראה שזה שהוא יכניס עוד יותר חילוניים וישלב דתיים וחילוניים יחד במסגרת "לאומית" יביא בשורה גדולה, אבל אנשים רואים את הליכוד כבשורה הזו, למה הוא חשב שהוא מחדש כאן משהו?

7. כשר חינוך הוא ישר יצא עם בשורה של 5 יחידות במקצוע מתמטיקה. אולי חשב לקנות את הציבור הרחב, אך בהחלט ציפו בני הציונות הדתית וגם מסורתיים רבים שיביא בשורה של יותר יהדות וחינוך למורשת ישראל. הבורות בתחומי היהדות הולכת וגוברת אצל צעירי מדינת ישראל, היתה ציפייה לשים דגש בעיקר, או לפחות גם, בנושא זה.

8. הוא ביקש להרחיב את השורות. הביא את אילת שקד, היתה ההתלהבות.  הביא את ינון מגל, הייתה הסכמה רחבה. הוא עצמו היה מעט הרחבה, הוא לא נחשב מייצג של אדם רוחני מהמיינסטרים, אך התאהבו בו וברעיונתיו ונתנו לו לחדש בכיוון הזה, ואז הוא המשיך להתלונן שחונקים אותו ומגזריים מדי.

9. אנו חברי מרכז הבית היהודי נתנו לו עוד ועוד סמכויות כיו"ר.  כל המנגנון היה בשליטתו. כולנו נדהמנו לשמוע פתאום באותו מוצאי שבת על נטישת הגה הספינה פתאום. הוא, בחישוב קר משלו, ולא משנה מה הוא השלה את עצמו,  השאיר אותנו ללא מנגנון מסודר, עם בלגן ענק, שרק בזכות ס"ד ונס גדול ושינוס מתניים של שאריות המנגנון שלו שלא הלך איתו' הצלחנו להשיג תוצאה לא רעה בכלל בהתחשב במצב בו התחלנו.

ואולי הכי נכון לגבי כל מי שינסה להנהיג את מפלגת הבית של הציונות הדתית:

10. הוא היה חייב להבין "שהשמיכה" קצרה מדי. בציונות הדתית אם אתה מושך חזק לכיוון הליברלי אתה מאבד הרבה "תורניים" שלא ירגישו שייכים לתנועה שאתה מנסה להוביל. אם אתה מושך יותר מדי לכיוון התורני אתה מאבד הרבה מאד מהציבור היותר ליברלי בציונות הדתית. חייבים למצוא את האיזון הנכון, לעבוד יחד ממש עם הגוונים השונים. לשתף את כולם ולהתחשב בכולם ולהביא אחדות בתוך הציבור הזה, שלדעתי עדיין רב המאחד על המפריד. רק מי שיבין ושיצליח לעשות זאת  יוכיח מנהיגות יעילה וגדולה!

לסיכום, אינני מסכים עם מסקנתך שאין יותר מקום למפלגה ציונית דתית. אינני מסכים עם הדעה האומרת שהציבור נכשל ולא הנהגתו של נפתלי.

אני בעד חיבור מחדש של כל גורמי הציונות הדתית, מתוך ענווה גדולה והקשבה הדדית גדולה, והכלה הדדית מבלי לבדוק בציציותיהם של ל אגפים, אלא לחפש את המשותף לכולנו : רצון לחזק את מדינת ישראל כמדינה יהודית חזקה מוסרית שתהווה באמת "אור לגויים".

בעיניי המוטו של "עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל" היא אמירה רלוונטית ומשותפת באמת לכולנו, והיא יכולה להכניס בתוכה כל מי שמוכן לפעול למטרה זו, גם אילת שקד התמסרה למסר זה וחבל מאד שנפתלי גרר אותה החוצה ממפלגת הבית של הציונות הדתית.

לדעתי לא מאוחר מדי ואפשר עוד לתקן ולהתחיל לעבוד על חיבורים מחודשים עם ציבור רחב בהרבה ולהוות התנועה הגדולה במדינה, ובייחוד לאחר תקופת נתניהו.