על הדו"צ ועל העוקץ

חטיבת דובר צה''ל שאמורה לחזק את מעמדו של צה"ל כצבא מנצח ולעודד שירות משמעותי, מכלה זמן ומשאבים לטובת סרטונים וציוצים חסרי טעם.

איתמר סג"ל , כ"ה בניסן תשע"ט

יש הרבה מה לעשות כדי להוציא את ראשי צה"ל מתודעת הכובשים, תפיסת ההגנה וההכלה, מכבי השריפות ורודפי בלוני הנפץ, בדרך לצבא מנצח, צבא שיודע עבור מה הוא נלחם, גאה ולא מתבייש בשליטת עם ישראל בכל ארצו, כולל ביהודה ושומרון, צבא שמעודד התיישבות וריבונות ומכריע את האוייב.

ללא ספק, אחד הצעדים הברורים, המיידיים והחשובים הוא ניעור מוחלט של חטיבת דובר צה"ל, מן הראש ועד הזנב. הזרוע הזו, שאמורה לחזק את מעמדו של צה"ל כצבא יהודי מנצח, לעודד גיוס ושירות משמעותי ולחזק את צדקת הדרך בקרב החיילים, הזרוע הזו הפכה כבר מזמן לכלי תעמולה שמכלה את הזמן ואת המשאבים לטובת סרטונים דביליים חסרי טעם וריח במקרה הטוב, או לטובת קידום אג'נדות חברתיות, פוליטיות ומגדריות במקרה הרע.

קחו לכם זמן בו אין לכם משהו חשוב מידי לעשות, ועשו לכם סיור קטן בטוויטר ובפייסבוק של צה"ל. חלק מהחומר סתם אנמי, חלק דבילי, חלק קטן אפילו חשוב. אבל מה אין? אין עומק, אין רוח, ואין שום מהות. רוצים לפרסם שאלון היתולי על התפריט הצה"לי? לבריאות. יזמתם תחרות בליסת מצות לקראת הפסח? שיהיה.

אבל רבאק, איפה רוח הגבורה ומסירות הנפש? מה עם קצת מורשת קרב? איפה כח צביקה ממלחמת יום הכיפורים, איה פורצי הדרך לירושלים, כובשי העיר העתיקה, גיבורי חטיבה 188 וצנחני גבעת התחמושת?  

על החלטתו של דו"צ לעקוץ את תפקידו ולהפוך למשרד היח"צ הרשמי של שדולת הנשים האולטרה שמאלנית כבר נכתב כאן בעבר, כמו על הדרת הרבנים הצבאיים, קידום חד צדדי של טרנד הלוחמות, הטרנסג'נדרים, הלהט"בים וכל השאר.

אבל לאחרונה, שני מקרים שברו סופית את קש הגמל הרעוע. אחד התרגילים החשובים שנערכו בשנה האחרונה התקיים על אדמת גרמניה, בהשתתפות גדס"ר צנחנים. צה"ל שחרר כמה וכמה סרטונים ותמונות לכלל כלי התקשורת. בין השאר, נראו שם הצנחנים, כומתה אדומה כדם לראשיהם, שרים את 'התקווה' על אדמת גרמניה, ספוגת דמם של סביהם וסבתותיהם של הלוחמים. מרגש.

בין הכתבים שזכו להצטרף לתרגיל היוקרתי היה לא אחר מאשר גדעון לוי, כתב 'הארץ'. כן, זה שחתום על מאמר השטנה 'הרעים לטיס', אותו פרסם במהלך מבצע צוק איתן, בו קרא לטייסים 'שעושים את המעשים הכי רעים' לסרב פקודה. בהמשך, כששוב דגדגה היד לאותו פה ביב השופכין, קרא לחיילי צה"ל 'צבא הטבח לישראל', לאחר שחסמו בגופם עשרות אלפי מחבלים בשערי עזה. זה מדהים, רבנים שהתנגדו לשירות מעורב הודרו מכל מגע עם צה"ל.

הרב יגאל לוינשטיין, מגדל דורות הלוחמים והקצינים הוא בבחינת בל יראה ובל ימצא במחנות הצבא. את קהלני, גיבור המלחמה מעמק הבכא, כבר לא תשמעו בצה"ל לאחר שהעז בחוצפתו לחשוב שבנות בטנק זה פחות כדאי. וגדעון לוי? הוא מצטרף כאורח הכבוד, כשליח העיתונות לגרמניה.

שלא תחשבו שהשוחד עיור או סתם את פיו המזוהם. גם בכתבה שהוציא בעקבות הנסיעה, לא שכח לוי לגדף את פעילותם של חיילינו שמוסרים את נפשם, למזלו, גם עבור שונאי עמם, מוגי לב כגדעון לוי.

אבל בנקודה הזו, לא לוי הוא הבעיה. הקצין שלא חשב פעמיים, כאילו הכל בסדר, לפני שהזמין את קטגור החיילים ונתן לו הכשר צבאי למהדרין, הוא הבעיה המרכזית. הקצין הזה לא מבין מהי מטרתו של צה"ל בכלל ושל דו"צ בפרט.

וזה לא הכל. השבוע התפרסמה כתבה נוספת באתר ynet, כתבה שמצביעה על חריצותו של דו"צ כאשר הוא רוצה לקדם אג'נדה, גם אם היא הפוכה לחלוטין ממטרותיו המוצהרות של צה"ל. צה"ל כידוע, עמל מאד לשכנע כמה שיותר צעירים חרדים לעלות על מדים ולשרת בצה"ל, ומשקיע בזה ממון, מחשבה וכוח אדם.

המטרה ברורה – הגדלת מצבת כח האדם, עיקרון צבא העם ושוויון בנטל. נפלא! אך כל זה לא הפריע לדו"צ למכור ל-ynet צמד בנות תאומות, חרדיות לשעבר שיספרו לכולם כיצד בזכות הצבא חזרו בשאלה, ועזבו את חשכת הסמינר לטובת שירות כלוחמות בצה"ל. אצבע בעין? בוקס בעין? תקראו לזה איך שתרצו, האג'נדה כידוע, מקדשת את המטרה.