לאן ילך סמוטריץ'?

על בצלאל להתעקש על משרד המשפטים, להמשיך את המהלך אותו החלה השרה שקד, ולהעביר אותו להילוך מתקדם

איתמר סג"ל , ח' באייר תשע"ט

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

השר לוין אדם טוב, יקר ומסור, על כך אין חולק. אבל בכל זאת. לוין הוא איש  ליכוד בראשות נתניהו, ראש ממשלה מצוין מחד, אך מקצוען בינלאומי בדחיינות, מסמוס, הקמת ועדות בקול תרועה, קבלת דו"חות ברעש גדול וקבורתן המהירה קול דממה דקה, כנראה על פי מנהג ירושלים האוסר להלין בה את המת.

חלקת החוקים, הרפורמות וההתחייבויות שנפלו חללים בידי נתניהו הולכת ומתארכת, ולא יודעת שובע. די לנו אם נזכר בהבטחה לבנות ב E1 שנשאר שומם ומופקר לבדואים, חוק עונש מוות למחבלים, בבניית 300 היחידות בבית אל שעברו החייאה מופלאה פעם אחר פעם, וכמובן – פינוי חאן אל אחמר המיוחל שההבטחה לקיומו תוך 'שבועות בודדים' חוגגת כבר יום הולדת שנה.  

הקולות הנשמעים בציבור, לפיהן על חה"כ סמוטריץ' ליטול לעצמו את משרד השיכון או את המשרד לביטחון פנים, למען 'יפעל לטובת הציבור שלמענו נבחר' הינן קולות סרק של אנשים שאינם מכירים איך מערכת פוליטית עובדת. אין מקום טוב יותר לבצלאל לקבור את הנסיקה הפוליטית שלו מאשר משרד השיכון כפוי הטובה או המשרד לבטחן פנים נטול הסמכויות.

כדי לשנות את כיוון הספינה שנוסעת כבר שלושים שנה בנתיב להקמת המדינה הפלסטינית, מכירת שטחי ארץ ישראל, הכלת הטרור, והשתלטות חונטה שמאלנית קיצונית על מערכת המשפט, יש לבצע חריש עמוק, על ידי אדם שלא מפחד, לא חושש, ובעיקר מאמין.

אסור לבצלאל סמוטריץ' לוותר ולהיכנס למשרד השיכון שיותיר אותו בסוף הקדנציה עם טענות במקרה הרע, או קרדיט שילך לראש הממשלה או לשר האוצר במקרה הטוב. אסור לו ללכת למשרד לביטחון פנים, משרד משמים, נטול סמכויות בו אין לבצלאל נקודת חוזק ויתרון. קל וחומר שאסור לו להאמין להבטחות עתידיות של נתניהו על הרחבת סמכויות המשרד ושאר מעשיות.

על בצלאל להתעקש על משרד המשפטים, להמשיך את המהלך אותו החלה השרה שקד, ולהעביר אותו להילוך מתקדם: מינוי שופטים שיראתם קודמת לחכמתם, השוואת החוק ביהודה ושומרון, הכשרת ההתיישבות הצעירה, עקירת שורש פורה ראש ולענה, בדמות פרקליטים - פקידים שמנהלים את שריהם וכמובן המשך שינוי פניו של בית המשפט העליון ששם עצמו למחוקק, מבצע ושופט, שכל חוק בידו כחומר ביד היוצר - ברצותו מפרשן, ברצותו מבטל, ברצותו מרחיב וברצותו מצמצם.

ומעל הכל, בצלאל היקר, אל תשכח את הבת היתומה, הנטושה, הנעזבת ודחויה. החוקה היהודית – המשפט העברי. עם קום המדינה מצאה עצמה המדינה הצעירה שאך נולדה מתחבטת בשאלה גורלית אודות מקורות המשפט הישראלי. בהעדר חקיקה, לא כל שכן חוקה, איך ישפטו מעתה בתי המשפט בישראל? באין ברירה, הוחלט להמשיך את המצב הקיים, שהורכב מקיבוץ גלויות מתוסבך: החוק הטורקי המבולגן, החקיקה הבריטית בארץ, מקורות המשפט האנגלי, ותקנות מועצת העם הפכו יחד כולם לבליל חמיץ לפיו שפטו שופטי ישראל.

בהמשך, חקיקה נרחבת קיבלה חלקים יפים ומשמעותיים ממקורות המשפט העברי, בשלל תחומים. מענייני ממונות, ועד דיני עונשין וסדרי הדין. החקיקה אף ביטלה את דבר המלך במועצתו ואת הנהייה אחר מקורות זרים ועיגנה את מורשת ישראל במקום של לקונה בחוק. ובכל זאת, המורשת העתיקה כל כך, מורשת המשפט העברי, נותרה בקרן זווית. רוב השופטים אינם מכירים, אינם פונים ומתייחסים. חלקם לא יודעים, חלקם חוששים. החייאת המשפט העברי לא תקרה ברגע, דרך ארוכה לפנינו אבל חייבים להתחיל. זו משימה היסטורית, זו השעה, ואם לא עכשיו, אימתי.