שנאת החינם עלולה שוב למוטט את הבית

אינני יודע כיצד מלחמת העצמאות הייתה נגמרת אם אלטלנה הייתה עוגנת בחוף מבטחים ופורקת את נשקה.

תגיות: חיים משגב
ד"ר חיים משגב , כ' בסיון תשע"ט

מאז שאני זוכר את עצמי אני מחפש את שורשיה של ההתנשאות המכוערת, שמטנפת, בעיקר, את מבטאיה, על אנשיו של מחנה הימין; ולא תמיד זאת הייתה רק התנשאות.

פעמים רבות היא גלשה לעבר תהומות של שנאה בלתי מובנת. בשנות ה - 30' של המאה הקודמת, לדוגמה, היא מצאה את ביטוייה בעלילת הדם שבאה לעולם לאחר רצח חיים ארלוזורוב על חוף ימה של תל אביב.

למרבה המזל שופטים בריטיים ידעו להבחין בין אמת לשקר – והכול, כביכול, בא על מקומו. המעלילים התגלו במלוא כיעורים; מה שלא הפריע להם בשנים שלאחר מכן ללכת באותה הדרך.

המאבק בשלטון הבריטי שמנע עלייה של יהודים לארץ ישראל, גם ערב השואה הנוראה שעמדה בפתח, כמו גם רכישת קרקעות, הוליד תנועות שדרשו, בין השאר, את הסתלקות הבריטים מארץ ישראל. לטעמו של הישוב היהודי, הבריטים כשלו במשימה שהם נטלו על עצמם בכתב המנדט שניתן להם בידי חבר הלאומים. בד בבד, עסקו תנועות אלה גם בהגנה בפני הפורעים שיצאו מהכפרים הערביים - ובפעולות תגמול.

מחנה השמאל הקים את ההגנה ומנגד הוקמו האצ"ל והלח"י. אלה פעלו כך – ואלה פעלו אחרת עד שהשמאלנים החליטו שיש לשים קץ למאבק הנפרד – ואת הדרך שהם בחרו אין לשכוח להם. עשרות, אם לא הרבה-הרבה יותר, בחורים צעירים הוסגרו לידי הבריטים בידי פעילים של ההגנה. חלקם עונה במקומות מסתור בקיבוצים לפני שהם הוסגרו לידי המשטר שנגדו, לכאורה, היו הכול צריכים להתאחד במאבק המשותף.

ולמי שהיום טוען שהשסע בחברה הישראלית נולד רק בתקופת שלטונו של בנימין נתניהו,  אני יכול להבטיח שבתקופת "הסזון" האומללה השסע היה גדול פי כמה וכמה. תחשבו רק על זה: מאות בחורים צעירים נשלחים למחנות מעצר באפריקה כתוצאה מהסגרתם בידי  חבריהם למאבק מן הצד האחר של המפה הפוליטית. זה היה שפל מוסרי שעוד לא נראה כמוהו בעם היהודי; ואולי, כן. כבר אינני יודע. גם בית ראשון וגם בית שני חרבו בגלל שנאה מן הסוג הזה.

אבל הלקח לא נלמד. יהודים מסגירים יהודים לידי השלטון הזר כדי לשמר בידיהם את השלטון במוסדות הלאומיים, היה ותקום אי שם בעתיד המדינה היהודית. לא הייתה כל סיבה טובה אחרת להליכה על הסף של מלחמת אחים.

וזה יכול היה לקרות, אלמלא מנחם בגין, מי שהיה אז מפקדו של האצ"ל; והוא גזר איפוק על חייליו. כך הוא גם נהג בעת שדוד בן גוריון הורה לירות לעבר אוניית הנשק אלטלנה – שעליה גם הוא עצמו נמצא -  ולהטביע אותה מול חופי תל אביב. זה היה זמן קצר לאחר ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל ומפלגות הפועלים, כך הן נקראו אז, נהגו במדינה כבאחוזתן הפרטית.

חששן היה שמנחם בגין מבקש לתפוס את השלטון בכוח – וכדי לסכל "מטרה" זאת, כביכול, בן גוריון הורה, ללא כל נקיפות מצפון, על הטבעת האונייה על מאות הלוחמים שהיו עליה ועל הנשק הרב שהיה בה. על עוצמת השנאה של העוסקים במלאכה אפשר היה ללמוד מן העובדה שאש נורתה גם לעבר אנשים שקפצו מן האונייה הבוערת למים.

אינני יודע כיצד מלחמת העצמאות הייתה נגמרת אם אלטלנה הייתה עוגנת בחוף מבטחים ופורקת את נשקה. מה שכן, אין להוציא מכלל אפשרות שהתגבורת העצומה הזאת לצה"ל, בלוחמים ובנשק משובח, מה שלא היה לו באותה העת, הייתה מונעת הרבה קורבנות שווא בקרבות הגבורה שניהלו חייליו.

אפשר גם להניח, ש"הגדה המערבית", שבה לא היה בעת ההיא כל ריבון, הייתה נכבשת כבר במלחמת העצמאות;  מה שהיה משנה את ההיסטריה של המזרח התיכון לעולם. ה"עם הפלשתיני" לא היה קם – ומקצת הערבים שחיו באזור הזה באותה העת היו מקבלים אזרחות ישראלית כמו הערבים בגליל, ברמלה, בלוד, בחיפה ובשאר המקומות שמהם הם לא ברחו.

אני חוזר ומספר את הדברים בכל פעם שהאנרכיסטים ממחנה השמאל מייללים וטוענים להסתה נגדם. הם אף פעם לא היו תמימי-דרך. התאווה לשלטון תמיד העבירה אותם על דעתם. גם בשנות ה – 50' כשהם הפיצו באדיקות רבה את התיאוריות הניאו-סטליניסטיות הם לא חדלו לרגע מלנאץ את המחנה הלאומי.  פעם עמד בראשו מנחם בגין ופעם עמד בראשו יצחק שמיר - ועתה עומד בראשו בנימין נתניהו – אולם מן השנאה הבלתי ניתנת להסבר הם לא מרפים. חרף כישלונותיהם האידיאולוגיים החוזרים על עצמם פעם אחר פעם הם אף פעם לא עצרו כדי לבחון את עצמם.

ולטעמי, זאת שנאת-סתם שלא תחדל גם אם ביום מן הימים יתייצב בראש מחנה הימין מנהיג אחר. אבל מה שמדאיג עוד הרבה יותר הוא שהשנאה הזאת מועתקת כיום למישורים הרבה יותר מרחיקי-לכת. רבים ממחנה השמאל האנרכיסטי מצטרפים לארגונים אנטי ישראליים, אנטי שמיים במהותם, שפועלים לחיסולו של הבית הלאומי של העם היהודי.

קשה להבין את זה – אבל התופעה מתפשטת כמו אש בשדה קוצים. מרצים באוניברסיטאות מופיעים בחו"ל ותומכים בהטלת חרם על ישראל.  חלק מהם תומכים בסירוב פקודה – ואפילו במרד אלים בשלטון הנבחר.

יכול להיות שאני טועה, אבל אני אפילו רואה, בעיני רוחי,  כמה מהם עומדים על הגגות ומסמנים לאויבינו לאן לירות את הטילים, בדומה, אגב,  למה שעשו אבותיהם האידיאולוגיים מול השלטון הבריטי או בעת שלא מעטים מן "המחנה" הזה התנדבו לרגל לטובת "אימא רוסיה".

חבל שכל זה קורה לעם היהודי שוב ושוב.