דוקטורים לגיור

מאות אלפי עולי ברית המועצות שאינם יהודיים אינם מתדפקים על מפתן עם ישראל רק בשל סבר פניהם 'החמוצות' של דייני הגיור.

איתמר סג"ל , כ"א בסיון תשע"ט

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

בעבר, עת למדתי באוניברסיטה פלונית, בין בני ברק לגבעת שמואל, מרצה אחד, פרופסור נחשב, ידע ככולם לומר את כל אשר על לבו בסוגיית הגיור: על הדיינים המחמירים, על מאות אלפי הגויים המחכים בכליון עיניים לרבנות קשובה, ועל הפתרונות הפשוטים שהרבנות האטומה מסרבת לקבל.

הרמתי ידי ושאלתיו, 'שאלה לי אחת אליך מורי ורבי. כיון שבקי אתה בנבכי עולם הגיור, אשמח רק לדעת, באיזה כרך ב'משנה תורה' נמצאות הלכות גיור לרמב"ם?' כיון שלא ידע, נשתתק.   

קראתי את הפוסט הארוך והמנומק של נפתלי בנט אודות כשלי הגיור ותוכניותיו לשינוי פני הדברים בכנסת הבאה עלינו לטובה. קראתי, ומיד נזכרתי בידידי הפרופסור.

סוגיית הגיור אינה סוגייה פשוטה. זו סוגייה סבוכה לאומית, היסטורית, אך גם הלכתית. מאות רבות של תשובות נכתבו במהלך הדורות כדי לגשר בין דברי הש"ס במסכת יבמות כתובות, סנהדרין ושאר המקורות. קולמוסים נשתברו כדי להבין את דברי הרמב"ם בנוגע לשאלת קבלת המצוות. ובכל זאת, נדמה כי אין סוגייה שהכל רואים עצמם כבקיאים בה לפרטי פרטיה כסוגיית הגיור. הכל מומחים, הכל יודעים. פשוט וקל. כולם חכמים ונבונים, חוץ מדייני הגיור הרשעים, כמובן. הם אינם מבינים דבר וחצי דבר בגיור כהלכה.

ובכן, למרות הטענות החוזרות אודות הרבנות הראשית 'החרדית', רובם המוחלט של דייני הגיור כיום הם דתיים לאומיים, בני הציונות הדתית. בניגוד למספר מומחים בעיני עצמם, נכחתי במספר דיוני גיור, אליהם נכנסתי בתוקף תפקידי בעבר כמורה לגיור במכון בתל אביב. הדיינים היו קשובים, וניסו לסייע. קרניים לא היו להם.

המתגיירים, רובן יש לומר מתגיירות, יצאו בתחושה טובה, ובעיקר תחושה והבנה שיהדות זה דבר רציני. שלפני הכרזתן ששמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, יש גם סט של התחייבויות, אמונות ודעות שיש לדעת ולהכיר. הן למדו להבין שיהדות זה לא מועדון אשראי, אלא סיירת מובחרת.

אגלה לך סוד נפתלי, סוד גלוי. אותם מאות אלפי עולי ברית המועצות שאינם יהודיים אינם מתדפקים על מפתן עם ישראל בשל סבר פניהם החמוצות של דייני הגיור. רובם המוחלט פשוט לא מעוניין להתגייר. הם רוצים להיות ישראלים, אוהבים את ישראל, מתגייסים לצבא וחשים חלק מהמדינה. אלא, שבניגוד לעבר, לרובם אין שום בעיה להשאר ישראלים שאינם יהודים.

גם הרבנים המקלים ביותר, כמו הרב חיים אמסלם, ושאר דייני הגיור הפיראטי 'גיור כהלכה', סבורים כי אמנם אין לתבוע קבלת עול מצוות גמורה מאת הבא להתגייר, ואפילו לא קורס גיור בן שמונה עד עשרה חודשים כמקובל במכוני 'עמי' או בקורס נתיב, אך לפחות יש לתבוע ממנו שמירת מסורת בסיסית – שבת, כשרות וחגי ישראל.

ובזאת, הגויים תושבי הארץ אינם חפצים, ובצדק מבחינתם, מה להם ולשבת וכשרות. הנה, מכון 'גיור כהלכה' קם ופועל כבר מספר שנים, טרם ראיתי את אלפי הגרים גודשים את מדרגות בתי הדין של גיור כהלכה.  

אם יש דבר שכן ניתן לעשות כדי לשפר ולשדרג את מערך הגיור וכדי להעלות את מספר המתגיירים, הרי שיש לתקצב באופן סדור את המערך: למנות דיינים נוספים למערך החסר, ולפתוח בתי דין חדשים בערים נוספות. יש לשפץ ולשדרג את בתי הדין שחלקם נראים כמו משרד אפלולי, ולתקצב תקני מזכירות ומנהלה נוספים. יש לתקצב מערך הסברה ופרסום לצורך הבנת והכרת התהליך, ובעיקר יש לתקצב לימודי המשך וליווי למתגיירים שרבים מוצאים עצמם תלושים בין שמים לארץ רגע לאחר יציאתם ממפתן המקווה ולהפוך אותם ל'סוכני גיור' בקרב חבריהם, שהרי מצוות אהבת הגר אינה מסתיימת ברגע הגיור, היא רק מתחילה.