החלנה נואשת

הרב חגי לונדין , י"א באב תשע"ט

דעות אופטימיות. הרב לונדין
אופטימיות. הרב לונדין
צילום: קהלים

השאלה האם יש צורך ב'הפרדה מגדרית' (שם מכובס לדיני צניעות) במופע מוזיקלי או לא - איננה השאלה המרכזית. השאלה היא כיצד הגענו לדיקטטורה תרבותית שכופה על הציבור הדתי צורת התנהגות שהוא לא מעוניין בה?

תארו לכם שראש עיר דתי היה מכריח את הציבור החילוני לשבת בהפרדה מגדרית במופע יום העצמאות של אביב גפן לדוגמה; הצרחות היו עולות השמימה. 

לגבי צורת התנהלות של מרחב ציבורי המשותף לכולם - זהו מקום שנתון למאבק פוליטי בין קבוצות שונות באוכלוסייה, וההחלטה מוכרעת לפי הרוב; במרחב הפרטי של ציבור שמעוניין בצורת התנהגות מסוימת - בין אם זו הפרדה מגדרית ובין אם זה לעמוד על הראש ולצעוק קוקוריקו - זהו עניינם הפרטי. נעים מאד. לזה קוראים דמוקרטיה.

אלו דברים פשוטים וכולנו מבינים שזוהי לא הסוגיה פה. ההחלנה הנואשת והצבועה הזו של בית המשפט מסתירה פחד קמאי מעליית כוחה של היהדות. למרות התמונה שהתקשורת והאליטה הליברלית מציגה כלפי חוץ - המצב בשטח הוא שהציבור הישראלי הופך להיות יותר ויותר מסורתי. זהו באמת נתון מדהים - למרות מאה וחמישים שנה של שליטה חילונית-תרבותית מוחלטת - עם ישראל שב הביתה.

הציבור המאמין הולך וגדל; בתי הכנסת מפוצצים; מאות משפחות עומדות בתור לכל ישוב דתי; ובכל בחירות מנצחות המפלגות בעלות האוריינטציה המסורתית. למי שלא בטוח לאן פנינו מועדות – שילך למירון בל"ג בעומר או לרובע היהודי בירושלים באחד מערבי חודש אלול - ויבין (אגב, זוהי גם המגמה העולמית - א-לוהים עושה קאמבק ובגדול).

למרות הבכי והנהי שמאפיינים חלקים מהציבור הדתי ש'קונים' את מיצג השווא התקשורתי על פני השטח - התרבות החילונית מזהה היטב את זרמי העומק. הניסיון לכפות חוסר צניעות על אנשים ונשים שלא מעוניינים בכך הוא עוד חלק מהמערכה. 'יהדותפוביה' – דוגמה מאפיינת 'להכלת האחר' הידועה של הליברלים, שנעצרת ברגע שמישהו לא מוכן להתכופף תחת עולם הערכים שלהם.

מצטרפים לכך הזלזול היומיומי ביהדות בתקשורת; הסערה התורנית כנגד מישהו שהעז לומר אמירה יהודית במרחב הציבורי; והסתות של פוליטיקאים שמנסים לגזור קופון על גבי המצב (ולא מבינים שהם רוכבים על הגל הלא-נכון בהיסטוריה).

אבל שום דבר לא ישנה את המגמה. עוד כחמישים שנה אנחנו נספר לפני השינה לנכדינו המשתאים על התקופה המשונה הזו שבה יהודים ניסו להכריח יהודים ויהודיות לשבת בחוסר צניעות; ואז - לפני שיהיו להם סיוטים בלילה – נספר להם שזה סיפור שהתרחש לפני שנים רבות, ונקרא כולנו יחד קריאת שמע על המיטה.