לא מתחרטים על הלידה
מדינת ישראל עומדת באחת משעותיה הקשות. ביום הזיכרון אנו נזכרים במחיר הכבד, אולם אין בנו חרטה או ייאוש על לידתה וקיומה של המדינה.
מדינת ישראל עומדת באחת משעותיה הקשות. ביום הזיכרון אנו נזכרים במחיר הכבד, אולם אין בנו חרטה או ייאוש על לידתה וקיומה של המדינה.
מדינת ישראל לא נגמרה בשבעה באוקטובר. לא חזרנו לימי השוא; ובוודאי שהעולם והעם היהודי התקדמו פלאים בשמונים שנה האחרונות
בימים הללו רבים קולטים, גם אם באיחור של שנים, מהי התודעה המצרית שהשליטו כאן גופים מסוימים ולאן הם הביאו אותנו. זו תחילת הישועה.
פרט להנהגות המעשיות של סימני הסדר, כדאי לשים לב לרובד הרוחני העמוק שטמון בכל אחד מהסימנים, שמסייעים לנו להתעלות בדרך אל החירות
תקופת פסח תשפ"ה תיזכר בהיסטוריה כתקופה של גילוי אור ועשיית סדר. חלק מהאנרכיסטים לא מבינים שתם עידן הבלאגן בו שיעבדו את כולנו.
מבט חירותי אצל רוב האנשים, למעט החמוצים, יגיע למסקנה שלמרות שעשינו טעויות בדרך, בסך הכולל תפקדנו כמיטב יכולתנו.
בשביל ליצור אומה ומשפחה צריך מכנה משותף. תקשיבו למציאות בשטח ותראו שמתגברים על הכל - גם על ברקים ורעמים.
ראשי ישיבות מחזקים את לוחמי חטיבה 401 במאבקם על קדושת המחנה: "הנסיון לכפות על החיילים - אינו מוסרי ואינו צודק".
בטיימינג לא מקרי נפתחה כעת המערכה כנגד החמאס. הפסקת האש הדמיונית והמנופחת קרסה. אנו חוזרים לאמת של החיים – הרע מפסיד והטוב מנצח
ככה עובד עולמו של אלוקים – התקדמות מניצחון לא מוחלט לניצחון לא מוחלט – וזהו הניצחון המוחלט.
החיים מורכבים ואנו נאלצים להתחשב ולהתפשר, אולם פעם בשנה התורה מזכירה לנו, שעם כל ההכלה והמורכבות – יש אמת בעולם.
ישנו פער בין הדמיון והרעש התקשורתי לבין המציאות שעם ישראל מנצח את אויביו. הדמוגרפיה והתרבות היהודית הולכות וגדלות בשקט ובבטחה.
המחשבה שמדינה צריכה להעדיף חיי אדם פרטי על גבי חיי החברה הכללית היא ההיפך ממוסריות שרואה את האחר. זהו אגואיזם מתוחכם.
בציונות הדתית נמשך השיח סביב דבריו החריפים של הרב לנדו כלפי הנהגתה הרוחנית. הרב לונדין מגיב ומתווה דרך לוויכוח בין שני בתי מדרש
רוב הציבור היהודי מבין שנהיה חייבים להמשיך ולהילחם. הדרך ארוכה עד הפריחה המאוחרת שבה יובן איך מנצחים את הטרור. בסוף נגיע לאביב.
לפני שנה וחצי היינו במצב של טבעת חנק סביב ישראל וכעת אנו מדברים על טרנספר לרוצחי עזה. לוקח זמן, אבל בסוף קורעים את ים-סוף.
ראשי הקמפיין שהובילו לעסקת החטופים 'עכשיו ובכל מחיר', הצליחו לגרום לציבור לחשוב שרק להם אכפת מחיי החטופים. דעה
כיום יש כבר בשלות תרבותית שמאפשרת להפסיק לשתוק. פריחת האביב ויציאת מצרים הרבה יותר קרובות משנדמה.
אנו שמחים על כל חטוף וחטופה ששבים לעם ישראל אולם לא כדאי להצטרף לצהלה התקשורתית של "חזון אחרית הימים שהתגשם".
למרות הנזקים האדירים שיגרמו מהעסקה – טבעת החנק שהייתה סביב מדינת ישראל הוסרה. אנו נגיע ערוכים להתנגשות הבאה.
התמונה השלמה היא שמצבנו הבטחוני והרוחני השתפר פלאים מלפני שנה וחצי, והמחיר העצום ששילמנו עוד יתברר כפתח לעתיד פלאי אף יותר.
תענית עשרה בטבת היא הזמן בו אנו מחזקים את חומותיו של החוסן הלאומי מכל צדדיו כדי שלא יפלו בפעם השלישית.
למרות כל החמוצים, שונאי עמם ועצמם, שמזמזמים לעצמם "שיהיה לי רק יותר רע ועוד יותר רע" – מצבנו רק נהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב
אנו חוגגים כעת את חנוכה תשפ"ה ונראה שלא הפנמנו עדיין את גודל השעה שאנו חיים בתוכה. זוהי תופעה שחוזרת על עצמה בהיסטוריה.
את ההשתדלות שלנו למען החטופים נעשה בכך שניתן גיבוי לממשלה ללחוץ צבאית על החמאס ולהשיב את החטופים מעמדת כוח.
בימים הללו מתגלים מכבים חדשים: דמויות כמו צביקה מור, עופר וינטר או נתניהו שעומדים איתן מול כל הפיתויים וכל האיומים.
מדהים לראות איך אלופי הפרוגרס ומשרתיהם בתקשורת טעו והטעו בכל תחזית שלהם. רוח חדשה מנשבת בעולם כולו – רוח של חופש, רוח של אמונה.
התחושה שעולה בזמן שרואים אנשי מעשה מפוארים, שבנו דברים מרשימים בחייהם, ובזקנותם איבדו את זה – היא בעיקר עצב.
הרב אהרון אנקרי ז"ל הוא הדוגמא ל"יום כיפורים שקט". תורה שקטה שמחלחלת מבתי המדרש שעם ישראל מונח כעת על כתפיהם.
צריך לשמוח בהישגים שמדינת ישראל הצליחה בשנה זו, לכאוב על אותם דברים שעדיין לא הושלמו, ולא לנוח על זרי הדפנה אלא להתכונן להמשך.
"גאולה" מקדמת מדינה לא מושלמת למציאות יותר שלמה. זכותו של אדם להחליט שלא להיות חלק מהתהליך אבל הוא ונכדיו יצטערו על כך בעתיד.
את המלחמה כנגד הגורמים המזיקים נעשה כפי שצריך לעשות בלי להתרגש יותר מדי. הם אויר חם שעוד מעט יתנדף
ברמה הנפשית כדאי לכל אחד ואחת מאיתנו לא להיכנס לאווירת אס"ק אלא להמשיך בדריכות עד הסוף; אם בהתנדבות מעשית ואם בהתעוררות רוחנית
לכל דור יש את אלילי השקר שלו שבניה של רחל בוכים עליהם וחושפים את רפיונם. הם לא שותקים אלא נלחמים נגד הרמאיות הללו .
בשנה האחרונה היו הרבה רגעים של הסתרה שבתוך הסתרה, אולם ככל שהימים מתקדמים, מתברר שבוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.
ברור לכל אדם רציונאלי מהי התוצאה הרצויה למדינת ישראל בבחירות בארה"ב. גם אם התוצאה תהיה אחרת – הקב"ה יוביל אותנו למקום הנכון.
בניגוד לתדמית האפורה והקודרת של חודש מרחשוון, יש בו דווקא פוטנציאל להגשמת האידיאלים העליונים של חגי תשרי
על מנת לצלוח את המבול ולהגיע לארץ חדשה – אדם חייב לבנות לעצמו "תיבת נח" – עולם פנימי שיעניק לו חוסן וסדר.
עם פתיחת סבב קריאה חדש, הרב חיים נבון מארח את הרב חגי לונדין לשיחה חד פעמית בניסיון לברר מה התורה יכולה להציע לאומת הסטארטאפ?
הרב חגי לונדין מחדש את השיר "מגש הכסף" במלים חדשות המתאימות לתקופה במלאת שנה למלחמה.
ישנם רגעים שנדמה לנו שהכל מתמוטט, ואנו ניצבים תוהים ובוהים מול הכאוס - ואז מגיעה הנחמה.
הרב יעקב אריאל והרב חגי לונדין השתתפו בפרויקט הכנה לחגים של צעירי הציונות הדתית והתייחסו לשאלה כיצד יש לציין את החגים בצל מלחמה
חג סוכות מלמד אותנו לא לזלזל בשום איום מוחשי ולהיות ערוכים לגרוע מכל; אולם תמיד מתברר שהשד פחות גרוע ממה שהוא נדמה.
המערכה לא הסתיימה עדיין בכל החזיתות, אבל הזיהוי של כבוד מלכותו של ה' הוא חד וברור.
חשבון הנפש השנה הוא על כך שלא האמנו בכוח שגנוז בעם ישראל, על כך שניפחנו את האיום הרבה יותר ממה שהוא.
הרב חגי לונדין ערך לבנו את טקס הנחת התפילין במאהל הגבורה. "ב"ה זכינו להנחת תפילין של רועי-אחיה, הבן האחרון (5/5)".
מלחמת חרבות ברזל, שהתחילה כמו מלחמת יום כיפור, הולכת ומסתמנת כמלחמת ששת הימים. דווקא מתוך החושך מתגלה הכוח של עם ישראל.
הסיבה שהגענו למצב הנוכחי היא בגלל שנים של בריחה מפני עימות בלתי נמנע. לא ניתן לברוח מהאויב – הן החיצוני והן הפנימי.
על מנת לכבוש את הארץ צריך דמויות שמוכנות להקריב ביכורים. להקריב את תמצית החיים שלהם למען הכלל.
את קולות השופר ואת שירת "עם ישראל חי" ישמעו עד עזה, ביירות וטהרן, כי לא מנצחים אותנו כל כך מהר.
לרגל ימי אלול, ימי הרחמים והסליחות, תלמידי ישיבת ההסדר חולון הוציאו מחרוזת חדשה המאחדת שירי סליחות רבים יחד במחרוזת אחת מאוחדת.
ברמה האישית יכול כל אחד וכל אחת לראות כיצד הוא התקדם בשנה האחרונה - כיצד המלחמה שינתה אותו עוד קצת לטובה.
הדרך ארוכה והרב קוק ותלמידיו אינם לבד. מצטרפים אליהם כוחות מסורתיים ולאומיים בעם היהודי - שכולם יחד בונים כאן עולם חדש ומופלא.
רובו המוחלט של הציבור היהודי כיום במדינה קרוץ מחומר שמבין מדוע הוא פה. המיעוט ששכח בשביל מה הוא פה צורח חזק יותר, אבל זמנו עבר
"הנהרגים הקדושים השנה, אולי יותר מכל שנה אחרת, תיקנו את עצמם ואת עם ישראל באופן שעוד ילמד לדורות".
מבט מפוכח ואופטימי לא מזלזל באיומים אלא מעריך אותם במדויק, לא פחות ולא יותר, ונערך בהתאם.
אנו זקוקים לדור של אנשים שעסוקים "בלמידת המלחמה" בלי שטויות ומכבסות מילים. זהו אכן הדור החדש של הלוחמים והמפקדים.
דיבורי האחדות צריכים להתמקד ביצירת חיבור עם המכנה המשותף הרחב. לומר את האמת שלנו בלי לנסות לרצות את המיעוט הפרוגרסיבי.
כל תיקון אישי וציבורי, כל דמעה וכל תפילה, בונים עוד אבן בבית המקדש בלב שלנו. מכל האבנים הללו יבנה המקדש.
זה הזמן לנשום עמוק ולהיכנס למערכה בעיניים פקוחות ודרוכות. יהיו מן הסתם נזקים, כאבים ואתגרים, נעבור אותם וננצח.