חייל מבולבל שלי

לצה"ל יש תפקיד מאד פשוט: להשמיד את האוייב, וזהו. לא צביעת ספסלים, לא סלילת כבישים ואפילו לא מיזמים חברתיים או קידום נשים.

תגיות: איתמר סג"ל
איתמר סג"ל , כ"א באב תשע"ט

שוב קפץ לבצלאל הסמוטריץ'. הפעם על הכוונת – הלוחמות בגדודים המעורבים. הללו לדבריו, מחלישות את כשירותו של צה"ל, והוא צודק.

המטרה לקדם נשים היא כמובן מבורכת, אך הכנסתן לטנק לא מביא לקידומן. חשוב לקדם נשים, אך מה לעשות, אין זה תפקידו של צה"ל. יעסקו בכך בכנסת, בבית המשפט, בעמותות החברה האזרחית, ומה לא. לא בצה"ל. זה פשוט מסוכן, זה כבר נכתב בדם.

אגב, הלוחמות המתגייסות לצה"ל נותנות מן הסתם את כל כולן. מתאמצות, משתדלות, ועל כך מגיע להן כל הכבוד. הן באו לתרום. הן ודאי לא עוסקות או חפצות בהחלשת צה"ל.

אבל זה מסוכן. לא רק בשל הורדת רף האימונים, המסעות והמשקלים. זה מסוכן בעיקר מפני שלא יעלה על הדעת שרופא במחלקת טיפול נמרץ יחדול מלטפל בחולים לפי שיקולים של חומרת מצבם לטובת שיקולים של קידום נשים או מיעוטים. זה יפה, מרגש, אולי חשוב, אבל זה לא תפקידו, וזה מסוכן, ומאד לא אחראי.

לצה"ל יש תפקיד מאד פשוט, אין ברור מזה: להשמיד את האוייב, וזהו. לא צביעת ספסלים, לא סלילת כבישים, לא עזרה לאריתראים, ואפילו לא מיזמים חברתיים או קידום נשים. כאשר מתעסקים בזה, זה בא בהכרח על חשבון העיקר, מסיח את הדעת ומבלבל את הלוחמים. הרצאות על שיוויון, ליברליות והכלה זה אחלה, אבל לא יועיל דבר ביום פקודה. ביום פקודה ובשדה הקרב יבואו לעזרתו של הלוחם רק כישורו הקרבי, רוח הלחימה, אמונתו בצדקת הדרך, האומץ וכן, גם הסכין בין השיניים.

ובשנים האחרונות, הלוחם קורא עיתון, מביט בטלוויזיה, מביט על מפקדיו הבכירים, על תכני חיל החינוך ודובר צה"ל, ולא ברור לו כבר מה תפקידו של צה"ל. לנראה מן הצד דומה כי צה"ל היקר שלנו משיל מידי פעם את מדי הזית המאובקים, לובש חליפה אזרחית ומקדם ערכים אזרחיים של שיוויון, קידום נשים, להט"בים, ומה לא. יצויין ביושר כי נראה שהרמטכ"ל הנוכחי כוכבי משנה את המגמה. אך הנזק ארוך השנים כבר נעשה.     

יתרה מזאת. ארגוני הנשים, כגון שדולת הנשים, ושלל ארגוני הקרן, מתנהגים בנושא הזה כחפרפרת. הם מחצינים את היכולת של הבנות להיות קרביות, אך כלל אינם מסתירים כי חלק ממטרתן לקדם את הנשים בצה"ל, כולל ביחידות הלוחמות, נובע מאמונה כי הכנסתן של נשים בצמרת הצבא והמערך הלוחם תוריד את רף ה'אכזריות הלוחמים הגברים', ותקדם את השלום המיוחל. מבחינתן, על כף המאזניים ערך קידום הנשים והשיוויון ראוי לפקח עליו את הנפש והוא מכריע בחשיבותו את ערך הניצחון במלחמה, וזה כבר ממש מסוכן.

 בעיני, קיים קו ברור שמחבר, גם אם הוא סמוי מן העין, בין שלל אירועים מחפירים בגזרות הפיגועים השונות ביהודה ושומרון בהם לוחמים שכחו רגע האמת את תפקידם, כמו באירוע האחרון של לוחמי גולני בגזרת עזה שלא הסתערו על מחבל בודד, לבין האוירה המבלבלת השוררת בצבא ביחס למטרתו, ביחס לאוייב, ביחס לארץ ישראל ולעם ישראל, וזה מסוכן. דיברתי לאחרונה עם לוחמים מגדודים רבים ששרתו בגבול הרצועה. הם מבולבלים ביחס לפקודות ולמשימות. פעם נוזפים בהם שהם יורים חלילה מעל לברכיים, נזהרים בקצוות שערותיהם של מחבלי חמאס בהפגנות על הגדר, ופעם מדיחים אותם כי לא הסתערו די הצורך.

עכשיו תכל'ס, כאן קל לכתוב את זה. אבל בחוץ, בתקשורת הכללית, אנשים מפחדים לדבר. נמאס להם לחטוף אש, מעדיפים את אזור הנוחות. כמה כלבים בודדים נובחים, והשיירה המסוכנת ממשיכה ועוברת. יש רק אמיץ אחד עם עור של פיל, שמציל את הכבוד האבוד. לשר סמוטריץ', ככל הנראה עור של פיל אפריקני, אין דרך אחרת להסביר זאת. אם לא היה פוליטיקאי, ודאי היה לוחם עם סכין בין השיניים.