מפריחי הבלונים

שאף אחד לא ינסה למכור לנו שאם רק ניסוג מיהודה ומהשומרון, נוכל לקבל את השלום המיוחל. זה לא יקרה – וגם ליברמן וגם גנץ יודעים את זה.

ד"ר חיים משגב , כ"ד באב תשע"ט

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

זה מאוד לא הגון להפריח בלונים בימים עצובים אלה - וכל מי שעושה את זה, כמו בני גנץ או אביגדור ליברמן, חוטא לאמת ההיסטורית. הערבים מבקשים לרצוח ביהודים  כחלק מתרבות שמקדשת רצח. זה טיבם – וזה טבעם.

הם מעולם לא רצו להשלים עם הנוכחות היהודית במקום הזה. מאז שראשוני היהודים החלו לחזור ולהתיישב כאן, הם לא חדלו מלחפש כל העת הזדמנויות לרצוח יהודים. לא עצמאות לאומית הייתה  חשובה להם. את זה הם יכלו לקבל עוד ב – 1947; וגם לפני זה, ערב מלחמת העולם השנייה, בעקבות המלצות "ועדת פיל". במקום לקבל את ההצעות הנדיבות הם גרמו לכך ששערי הארץ נחסמו בפני מאות האלפים שביקשו לברוח מהתופת הנאצית. 

בימים אלה ממש יש לזכור את מאורעות תרפ"ט. הם החלו ב – 23 באוגוסט, בשנת  1929, ונמשכו שישה ימים. במהלכן נרצחו, על לא כל עוול בכפם, 133 יהודים ונפצעו 339. המדינה היהודית קמה רק כעשרים שנה לאחר מכן. אף לא שעל אדמה אחד "נכבש" מידי הערבים. ובכל זאת הרצחנות הערבית בניהולו של חג' אמין אל חוסייני דחפה אלפי ערבים מוסתים לפתוח במסעות רצח.

ללא סיבה -  ובמקומות שונים ברחבי הארץ. בירושלים, בחברון ובמקומות רבים אחרים. אכזריותם של הערבים לא ידעה גבולות. נשים, גברים וטף פשוט הוצאו להורג. ההתעללות בגופות הייתה פשוט בלתי אנושית. רבים מצאו את מותם תוך כדי שהמרצחים מתעללים בגופם. איברים נקטעו. גופות נשרפו.

זאת המציאות שהיהודים השבים למולדתם ההיסטורית מצאו פה  - ועימה צריך להתמודד. אפשר להחמיר בתגובות – ואפשר לנהוג כמו בימי ראשית חייה של המדינה היהודית; לצאת לפעולות תגמול. אריאל שרון ויחידה 101 עסקו בכך. הסיפוק היה רב – אבל פעולות אלה לא הביאו מזור למחלה האמיתית.

מי שמתייצב מולנו הוא גזע אכזר שאין בו אפילו טיפה של חמלה. לא כולם, אולי, אבל הרוב המכריע; ושאף אחד לא ינסה למכור לנו שאם רק ניסוג מיהודה ומהשומרון, נוכל לקבל את השלום המיוחל. זה לא יקרה – וגם ליברמן וגם גנץ יודעים את זה.

רוצחים נתעבים, בני גזע שאין בו טיפה של חמלה כלפי הזולת, אין להגדיר אחרת את אלה שהציבו מטען חבלה כדי לפגוע, סתם כך, ללא כל סיבה, במשפחה שהגיעה לטבול במימיו של מעיין.  סתם רצח לשם רצח. אין בו כדי לקדם מטרה לאומית או שאיפה לגיטימית כלשהי. אפשר, כמובן, לגמול, למי שאחראי לכך – אבל לא יהיה בכך כדי למנוע את הרצח הבא. אלה הערבים – וכל ניסיון להגיע עימם לפשרה כלשהי ייתקל בקיר אטום. כך זה היה בעבר – וכך זה יהיה גם בעתיד הנראה לעין.

ניסו את זה, בעבר, יצחק רבין ולאחריו אהוד ברק ואהוד אולמרט, וכולם מצאו, בסופו של תהליך, שהערבים לא מבקשים לסיים את הסכסוך. הם לא רצו בזה בראשית המאה הקודמת – והם לא רוצים בזה גם היום. מכאן שלבוא בימים אלה, ערב בחירות, ולספר שיש למישהו מטה קסם באמתחתו, זאת פשוט הונאה.

צריך לחזור ולשנן לתושבי הדרום ולאלה שהתיישבו ביהודה ובשומרון, כמו גם לכל מי שמבקש להמשיך ולהתגורר במדינה היהודית, שהמציאות המדממת לא הולכת להשתנות.

צריך להשלים עם הדברים – ולדעת שרק אחיזה איתה בחרב תסייע בידינו להישאר כאן. מחלוקות פוליטיות – זה בסדר; אבל בסופו של דבר צריך לזכור דבר אחד: אין לעם היהודי מקום אחר. האנטישמיות הגואה בוודאי מדגישה את הדברים.