חקירות פסולות - רפש רכילותי

מה שעושים לבנימין נתניהו במשך שנים בגדול, עושים כעת בחוצפה רבה, בין השאר, גם למבקר המדינה

ד"ר חיים משגב , ח' באלול תשע"ט

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

הרבה אזרחים לא שמעו, מן הסתם, על "חדר ההיוועצות" שאותו מייעדת המשטרה להיוועצויות שאסורות בהאזנה.

לשם מגיעים עורכי הדין כדי לייעץ  לחשודים; שאותם הם מייצגים; אלא שכאשר מדובר בבנימין נתניהו שאת ראשו רצו לקפד אנשים בחונטה המשפטית בכל מחיר נפרצו כל הכללים. המשטרה, בהנחיית הפרקליטים המלווים  - ואלה היו הבכירים ביותר – הציבה מכשירי הקלטה/האזנה גם בחדר המיוחד הזה.

שאול אלוביץ הוכנס לחדר הזה, מבלי שהוא ידע שהוא מוקלט, כמובן, במטרה "לשבור" אותו באמצעות בנו. זה לא צלח, כמובן, אבל בפרקליטות המדינה לא רצו להניח לתיק הזה. הכישלון לא ריפה את ידי הפרקליטים  הממונים על החקירה.. חוצפתם רק גברה.

הם פנו ל"חשודים" אחרים – וששם דווקא עלה בידם הדבר. איומים, סחיטות   רגשיות/נפשיות ועוד כיוצא באלה אמצעים פסולים נשלפו מארגז הכלים של חוקרים תאבי הצלחה בכל מחיר; גם במחיר הפרה בוטה של זכויות יסוד. ניר חפץ לא עמד בלחץ – והוא החל לשפוך ים של רכילויות שאין בהן מאומה. אף לא ראייה אחת – וכך נולד תיק 4000 האומלל שאין בו דבר הקושר את ראש הממשלה למעשה פסול כלשהו.

אבל גם בערוץ 12 לא אמרו נואש. שם מבקשים, משום מה, להמשיך לסייע לנציגי החונטה המשפטית בכל מחיר – ולכן ממשיכים שם לקנות הדלפות לעוסות. ובאין ראיות של ממש,  החלו שם לגרד שאריות של זוהמה מתחתית החבית. לא משהו שראוי בכלל לפרסמו – אבל יש, כנראה, מחויבות של העורכים להשיב לפרקליט המדינה, ולעושי דברו, טובה כנגד טובה. הוא כיבד את האירוע השיווקי של הערוץ בנוכחותו – ועתה מבקשים שם להראות שהם אינם כפויי טובה. אלא שמה שנותר בתחתית החבית הוא רפש רכילותי. לא ראיות שיש, אולי, לציבור עניין בפרסומם. וזה עצוב. 

בערוץ  אחר עלו על שיחה כעוסה בין שר התקשורת באותה העת לבין ראש הממשלה – ושוב, הערך הוא פולקלוריסטי בלבד;  כשם שפרסום תמלילי-חקירה של ניר חפץ שבהם הוא מספר על ניסיון, לכאורה, של בני משפחת בנימין נתניהו להשפיע עליו בעניין מסוים, אין בו כל ממש. את אותם דברים יכולתי לומר  גם על פרסום קטעים מעדותה של המו"ל של ישראל היום – אבל מה הטעם. המדליפים ממשיכים בשלהם – והיועמ"ש שותק.

הכול, כמובן, חרטא ברטא, אבל בערוצי התקשורת, המונעים ממניעים פוליטיים, לא אומרים נואש. חלק מהם החליטו, ללא ספק, לחבור לכנופייה שמבקשת לשמור על עמדות הכוח שלה; במשרדים של אלה המכונים "שומרי הסף" – ובמקומות אסטרטגיים אחרים. עד לא מכבר היה גם בית המשפט העליון במוקד הניסיונות לשמור לעצמם, נוטרי חומות הדמוקרטיה, בעיני עצמם, כמובן,  את חלקת אלוהים הקטנה באמצעות נשיא שהמגלומניה הייתה מסימני ההיכר הבולטים שלו, אבל בעת האחרונה זה מצליח להם הרבה פחות. כמה מינויים איזנו במידה רבה את מאזן הכוחות.

אולם בחוגים של אלה הצובעים את מעשיהם לשווא בצבעים של נוטרי חומות הדמוקרטיה  לא אומרים נואש. יש להם שיטות בדוקות. תחילה בוחנים בחשדנות כל מינוי למשרה ציבורית רמה. אם הוא הוא עונה לציפיות של מחנה הצבועים, מניחים לו. אולם אם הוא מגלה סימני עצמאות מיד מתחילים להשתלח בו. זה מה שקרה לרוני אלשיך, בעבר מפכ"ל המשטרה, וזה מה שקרה ליוסי שפירא, לשעבר מבקר המדינה. ימי החסד שהוענקו להם היו קצרים ביותר. ההשתלחות בהם הייתה מהירה. היא גם הייתה אינטנסיבית  ואכזרית. 

עד שאירע הפלא הגדול : השניים התהפכו ועברו לשתף פעולה עם נציגי החונטה בתקשורת; מה שהפך אותם עד מהרה ליקירי הרשתות. הם למדו מהר מאוד מאיזה צד מרוחה החמאה – ופתחו בשיתוף פעולה אינטנסיבי שכלל הדלפות, תדרוכים בחדרים סגורים, הפרכת האשמות שווא ועוד כיוצא באלה. 

אלא שכל זה לא הועיל לרוני אלשיך. הוא  סיים את תפקידו בקול נפיחה קלה – וכעת כשמתפרסמות ההדלפות מ"תיקי החקירה" של בנימין נתניהו מתברר עד כמה עלובה הייתה המשמרת שלו. מה שאפשר להגיד במידה רבה גם על יוסי שפירא. תיק הדגל שלו היה בנושא "מעונות ראש הממשלה" -  ולאחר שבית המשפט אמר את דברו, התברר עד כמה פתטי היה התיק הזה; מה שלא פטר, כמובן, את השופט, נשיא בית משפט השלום בירושלים, מנחת זעמם של "חסידי הדמוקטיה" בתקשורת. לפתע, פסיקתו של בית המשפט איננה קדושה כבמקרים שבהם החונטה מרוצה מן התוצאות.

וזה מה שמנסים לעשות עתה לשניים משומרי הסף החדשים. נציב שירות המדינה ומבקר המדינה. כבודם נרמס בראש חוצות. לא מכבדים את הכרעותיהם. מנאצים. משסים. מנבלים את הפה באין מפגיע. שהרי מה שמותר לנציגי החונטה שצבועה בצבעים פוליטיים פוסט ציוניים אסור על האחרים.

וחבל שזה קורה: מה שעושים לבנימין נתניהו במשך שנים בגדול, עושים כעת בחוצפה רבה, בין השאר, גם למבקר המדינה; מי שכל חטאו הוא שרוב של 67 חברי כנסת בחר בו – לא בנימין נתניהו ! -  לכהונה הרמה.

מה שמחזיר אותי לראשית הדברים: המאבק הוא על לא ערכים דמוקרטיים כפי שמנסים "למכור" לנו. המאבק הוא על המשך השליטה במוקדי הכוח. מן הניצחון בקלפי כבר התייאשו בחונטה, ולכן מתרכזים כעת, כבעבר, במאבקים מכוערים במיוחד; באמצעות הדלפות, הכפשות וכל שאר האביזרים ש"העיתונות החופשית" מעמידה לרשותם.

ולטעמי, הכול כשר, אלא שהאזרחים צריכים לדעת, שהמאבק איננו קשור כלל לעתיד הדמוקרטי של המדינה, אלא למשהו אחר לגמרי:  עמעום המהלך הדמוקרטי הצפוי בעוד כמה ימים לטובת המשך השליטה במוקדי כוח שיכולים לנטרל את ההכרעה של ציבור הבוחרים.