תהא שנת הדתה
תהא שנת הדתה

ציידי ההדתה לא נחים לרגע. בשלל המלחמה: הקלטה מביכה ממעמקי אתר מכינה קדם צבאית, צילום מפליל של דוכן תפילין חתרני, ציטוט מסוכן על דוד המלך מספרי לימוד בכיתה ג', וכן חשיפה של דף קרבי פונדמנטליסטי שמזכיר שם שמים לפני היציאה לקרב.

הקמפיין העלוב הזה נכשל בקרב, אך קצר השיגים יפים: איש אינו מוכן להתפס כאחראי לפשע, איש אינו חפץ שתחשף ערוותו כעוסק בהדתה חלילה. נפתלי בנט לדוגמא הקפיד לטעון בעודו שר חינוך, כי אין כל הדתה, 'הדתה שמדתה', אין לי חלק באלקי ההדתה.

כמה חבל. כי אם היה בודק, היה מגלה שעם ישראל דוקא מחפש את ההדתה, אוהב את המסורת וחפץ להכיר אותה הרבה יותר. לא כולם. רובם. לאחר קמפיין אגרסיבי ואוטואנטישמי במיוחד, מתברר שעם ישראל לא ממש זורם עם עלילת ההדתה. סקרים ברורים מראים גרף עולה של אנשים שדוקא מעוניינים ביותר שיעורי יהדות בבתי הספר. קמפיין ההדתה העלוב צייר את הרבנות הצבאית והחייל הדתי כסוג של מסיון מסוכן, אך הפלא ופלא, אף לא קבילה אחת הוגשה בנושא בכל השנה החולפת, לצד עשרות קבילות צבאיות של חיילים דתיים שטענו כי אמונתם נפגעה באופנים שונים.

ובכלל, איני יודע כיצד יכול אדם דתי לדבר נגד הדתה. אדם ירא שמים שטוען כי אינו חפץ בחזרה בתשובה של עם ישראל כולו הרי הוא מכזב בנפשו. שאם לא כן, כיצד הוא מתפלל על התשובה שלש פעמים ביום, כפי שהוא מתפלל יום יום על בניין בית המקדש, השבת משפטי התורה וצמיחת קרן מלכות דוד.

יהודי דתי מאמין כי דרכה של תורה היא היא הדרך הנכונה ביותר, המשמחת ביותר והמכוונת ביותר להצלחת האדם. יהודי דתי מאמין כי יש לזכות בטוב הזה את עם ישראל כולו, ויודע כי חלק מהותי מאהבת ה' כולל את קריאת שמו בקצווי ארץ, כאברהם אוהבי שנטע אשל לעוברים ולשבים אך לא שכח לקרוא שם בשם ה' אל עולם.

כל תנועה מחשבתית שנושאת בקרבה בשורה לעולם עושה ותעשה הכל כדי להפיץ את רעיונותיה לכל עבר. מי שמאמין כי ברעיונותיו טמונה ישועה גדולה לו ולעולם, לא ייעף ולא יעצור. כל עוד הדבר נעשה ללא כפיה, ללא אלימות או המרה בכח, כל המרבה, הרי זה משובח.

מי שבטוח ברעיונותיו, בכוחם, בטובתם, לא מתכחש להם, לא מתחבא או מסתתר. טרם ראיתי איש שמאל שמתנצל או מסתתר על החדרת רעיונות ליברליים למערכות החינוך, המשפט והתקשורת. גם התנועה הלהטבית לא בדיוק מסתתרת במחשכים.  הפחד הגדול של הציבור הדתי הוא להמצא אשם בפשע ההדתה, יש בו מסר ושדר רע מאד ביחס לאמונה שלנו בעצמנו, באמונתינו, ובכוחה הגדול לעשות טוב. להחזיר בתשובה? אנחנו??

הציבור אינו טיפש. הוא מזהה מיד מה חשוב לנו ומה פחות, מה בקדמת הבמה ומה מוסתר בחצר האחורית, תחת רשת הסוואה. הציבור הכללי כבר קלט כי לציבור הדתי לאומי חשובה ארץ ישראל, לצד חינוך והתיישבות. שבת, כשרות, גיור ולימוד תורה? גם חשוב, אבל פחות.

הציבור הכללי לא אוהב את ההשתמטות החרדית מצה"ל בתואנה של לימוד תורה, אבל את סדר העדיפויות החרדי הוא קלט היטב. לא לחינם, בעיני, אין כל תנועת תשובה בקבוצת הציונות הדתית הליברלית, זו שעסוקה כל העת בהלוואה וגיור של ערכים ליברליים ומערביים, באימוץ תרבות מערבית שהתורה והמצוות תופסים בה מדרון אחורי בלבד. כאשר נקודת היחוס לערכים צודקים ומתקדמים הם הערכים החילוניים, ודברי תורה נתונים בעיקר להתנצלויות והסברה חילונית, לציבור החילוני אין מה לחפש שם. הוא כבר במקור, ולמה לו חיקוי.

והנה, דוקא התנועה שעוסקת הכי הרבה בהדתה בגלוי, ללא כחל ושרק, צלופנים או הסוואות, זוכה לאהדה עצומה בארץ ובעולם. תנועת חב"ד מעולם לא הסתירה את מטרתה להשיב בתשובה את כלל אחינו בית ישראל, לזכות אותם בתפילין או לולב, בשמירת שבת או תקיעת שופר, ועל כך גאוותה.

בשנה הבאה, זה הזמן להפסיק באמת להתנצל, ולצאת כבר מארון הקודש. איך היו נוהגים פעם לשיר? הבה ונאיר את האור הגדול, את אור התורה. תהא שנת הדתה.