החבר'ה מהמילואים הולכים להצביע

הרב ד"ר מאיר בן שחר , ט"ו באלול תשע"ט

דעות אורח
אורח
ערוץ 7

איילת שקד צודקת. הציונות הדתית אכן נמצאת על סף אסון בבחירות האלה. האסון הזה הוא כל כולו מעשה ידיה שלה, ועוד יותר מכך של מי שהתייצבו מאחריה.

בסניף בני עקיבא שלנו, בקריית שמואל, דיברנו על דמותה של השבת, קליטת עליה, המחוייבות לתרום לחברה. דיברנו על התיישבות, גם ביהודה ושומרון אבל גם בנגב ובגליל. התווכחנו על כל השאלות שמרכיבות את החברה הישראלית, אז וגם היום. כשגדלנו הבאנו את השאלות הללו לישיבות ההסדר, לצבא, למקומות העבודה שלנו, וגם לשולחן השבת.

הציונות הדתית נמצאת היום על סף אסון, כפי שאומרת שקד, מפני שמנהיגיה וויתרו ביודעין על כל אלו. המשימה היחידה שלהם היא לעזור לנתניהו להשאר בשלטון. שום אפשרות אחרת לא באה בחשבון.

נכון, המפד"ל לגלגוליה מעולם לא היתה בית 'אידיאלי'. חלקים בתוכה היו רחוקים מהמשפחה שלי, חלקים אחרים מנוכרים לישיבת ההסדר שלי (הר עציון) וחלקים אחרים שונים מאד מהישיבה התיכונית (קריית שמואל). בסופו של דבר היא היתה דומה בעיקר לסניף שלי. גם בהרכב האנושי וגם באופן שבו התנהלה, לטוב ולמוטב. ודווקא בגלל זה הצבעתי לה. ידעתי שבסוף תמיד תמצא איזו פשרה 'מזרוחניקית' לכל שאלה. היו הרבה שלא אהבו את ה'טשטוש' ולכן הם הקימו מפלגות אידיאולוגיות. מעין מסדרים סגורים לטהורי מחשבה, החל ממורשה, דרך האיחוד הלאומי ועד לנעם.

המפלגה שמתיימרת כיום לייצג את הציונות הדתית, החליטה להתעלם מכל ערכי הציונות הדתית ולהתרכז בכך שנתניהו יישאר בשלטון. ארץ ישראל עדיין עומדת בראש מעייניהם, אבל את המאבק למען ארץ ישראל הם לא קושרים לדרכו הרעיונית של הרב קוק וגם לא למפעל ההתיישבות רב השנים של הציונות הדתית שמתחיל בקריית שמואל וכפר הרא"ה דרך קיבוצי עמק בית שאן.

לאחרונה, שקד התחייבה לפעול למען ארץ ישראל לפי 'דעת קדשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש'. הבית שהוציא ממנו הוגים, אנשי מעשה ואנשי אמונה, הפך להיות מפלגת רבנים ואדמורי"ם.

בנט לא הגדיל את הכיפה ושקד עדיין איננה חובשת שביס, אבל הנכונות שלהם להפקיר את כל השאלות הקשורות באורח החיים, בחינוך ביחסינו עם החברה הישראלית הפכו את כל מה שגדלנו והתווכחנו עליו לחסר ערך. הנכונות להגן על נתניהו בכל מחיר תיצור ברית שלא תותיר דבר מהערכים שעליהם גדלנו ולאורם הדרכנו.

מצד אחד נצטרך להסכים לכל השחתה ושחיתות של נתניהו ומהצד השני נאלץ להסכים לכל דרישה של החרדים, שהרי בלי זה יעלה גנץ – יהודי, שומר מצוות על פי דרכו, שגדל בתוך הציונות הדתית של פעם, הגשים חלק ניכר מערכיה ואמונותיה, ומעוניין להמשיך לתרום למדינה ולא לעצמו.

ברגעים כאלו אני נזכר בחבר'ה שלי מהמילואים. הם אכן הגיעו מכל קצווי החברה הישראלית. מהקיבוצים, מעיירות הפיתוח, מאזור המרכז ומירושלים. היו בהם מרוקאים, אשכנזים, עולים חדשים וצברים מבוססים. הם באמת היו כל החברה הישראלית. עם רובם לא היה לי הרבה במשותף. חלקם לא היו שמאלה מדי, אחרים היו אנטי-דתיים מאד והיו כאלה שגם לא ניסו כלל לתקשר.

הדבר המשותף לכולנו היה ששמנו בצד את החיים הפרטיים שלנו, לשבוע, שבועיים וגם לחודש במשך השנה כדי להבטיח שנוכל להמשיך לחיות בארץ הזאת. אין לי ספק שנפתלי בנט מבין זאת היטב. אי אז לפני שלשה חודשים הוא גם כתב את הדברים בדם ליבו. אין לי ספק שיש לו הרבה יותר משותף עם יועז הנדל וקינלי טור-פז מאשר סמוטריץ'. הייתי רוצה להאמין שהוא יפתח מחדש את הסניף, אבל לצערי הרב בכל התמודדות ערכית מהותית בינו לבין סמוטריץ' הוא התקפל.

הוא עצמו הבין זאת ולבסוף פרש מהבית היהודי. כי כשם שהבית הזה הפסיק להיות הסניף שלי הוא גם כבר לא הסניף שלו. אז כשהסניף שלנו סגור, כשאיילת שקד הופכת את תנועת תורה ועבודה למפלגת אדמורי"ם, וכשהוויכוחים הלוהטים בישיבת ההסדר על שבת וגיור, לא מעניינים את 'ימינה', אני נשאר עם פלוגת המילואים.

כחול-לבן של גנץ ולפיד, של מיקי חיימוביץ' ושל עליזה לביא, של אשכנזי ושל הנדל, דומה לחבר'ה שלי מהמילואים ומשפחותיהם. לא עם כולם אני מרגיש 'בבית', לא אצל כולם אני יכול לאכול ורובם לא יודעים לענות על השאלה 'מאיזה שבט אתה'.

נכון, כחול-לבן אינה מבטיחה את הגאולה, וגם לא מתיימרת להביא את המשיח. כחול-לבן כמו החבר'ה מהמילואים מבינים שיש זמנים שבהם צריך להניח את המחלוקות הרעיוניות בצד, ולא לאפשר להן לפרק מבפנים את מדינת ישראל. אז עד שנחזיר לעצמנו את הסניף, אני מצטרף לחבר'ה מהמילואים.