93% של הדגל שלנו
סיפורם של 93% מהחילונים שממשיכים להניף את דגל ישראל למרות תחושות ניכור, מחלוקות פוליטיות ומשבר חברתי עמוק
סיפורם של 93% מהחילונים שממשיכים להניף את דגל ישראל למרות תחושות ניכור, מחלוקות פוליטיות ומשבר חברתי עמוק

ההצלה שאנו חווים בימים אלו אכן נועדה להכשיר את הקרקע לגאולה. היא קונה לנו עוד זמן לבירור חברתי ותרבותי

מאז הקמת המדינה ברור לנו שהמשך קיומנו מותנה בכך שנמשיך לממש את ברית העקדה גם אם לא נמצא איל נאחז בסבך.

כיצד נראים שני עולמות תרבותיים שחיים בתוכנו כיום - ומהם ההשלכות ההרסניות של התכחשות לנתונים בשטח?

החברה הישראלית עוברת בשנים האחרונות משבר חברתי עצום ממדים. שום הצלחה צבאית לא תצליח להביא לריפוי השברים והקרעים הללו.

ד"ר מאיר בן שחר מציע לוותר על ועדות חקירה והתפטרויות, שלדבריו רק מעמיקות את הקיטוב בחברה הישראלית.

שיבתם של החטופים אינה רק שמחה על שיבתו של היחיד, אלא שמחה על הגברת עוצמתה של כנסת ישראל כולה

ישנם רגעים שבהם שיקולי האחדות הלאומית והערבות ההדדית גוברים על שיקולים מדיניים ואפילו ביטחוניים.

מאבקי העבר הרחוק חוזרים בזירה המשפטית העכשווית – האם החברה הישראלית תלמד מהשגיאות של ההיסטוריה?

האם אין דרך מלבד מלחמה מתמדת? הרב פרומן ז"ל הבין שעם חמאס צריך לדבר באמונה. מי שמאמין לא מפחד מפני המלחמה - וגם לא מפני השלום.

על פי רוב אנחנו נאחזים בזיכרון כדי למצוא בו משמעות להווה ותקווה לעתיד. אבל הזיכרונות הלאומיים שלנו מאז הרצח בכיכר קשים ומרים.

אנחנו צריכים להשתלב ואף להוביל ביחד את הקריאה להשבת החטופים. נחפשה דרכינו לקריית גת, לקפלן וביחד נשובה ונשיב בנים ובנות לגבולם

האם ציר פילדלפי שווה את מותם של החטופים שעוד נותרו? במקום להתפייט בטקסי זיכרון ש"מותם לא היה לשווא", עלינו לדאוג להביאם חיים.

מלחמת הגיוס תהפוך את מלחמת האזרחים שמלווה אותנו מאז הרפורמה המשפטית למלחמת אחים.

הממשלה והכנסת, לא דנו בהרחבה וביסודיות בהמלצות ועדת שמגר. אכן יש מקום לחדש את הדיונים בוועדות אלו ובמסקנותיהן

אין לנו אם כך דרך להימלט מהשאלה הערכית, ואכן שאלה קשה היא זו – האם מטרתנו העליונה היא חיסול החמאס או השבת החטופים

ערבות איננה מעלה, אלא היא כורח קיומי על האדמה הזו, עם האנשים הללו כדי שכולנו נלמד תורת חיים.

האחדות הרגעית שהייתה בעם התפרקה בשני אוהלים בגבעת רם ושום קול לא באמת נשמע. לא הייתה מלחמה ולא היה ויכוח.

סוף הציונות החילונית, לא תהיה פריחתה של ציונות דתית. אתחלתא דגאולה ניזונה משני כוחות הפוכים ומנוגדים, ממזיגה של ישן וחדש

עלינו להבין ולהפנים, שהבחירה איננה רק בין 'כניעה לחמאס' ל'ניצחון מוחלט', אלא גם התפרקותה של החברה הישראלית מבפנים.

אם אתם קוראים את זה, סימן שהתפילות שזעקנו עדיין לא הגיעו לכיסא הכבוד, ואם הגיעו עדיין לא פעלו.

האם אכן נמשיך במלחמה גם כאשר ברור לנו שבכך אנחנו חורצים את דינם של החטופים? האמנם אין שום אפשרות אחרת?

משה ובנו נהרגו בעיצומו של חג. וכעת אחרי החגים, ואנחנו אומרים 'אחרי מות קדושים' ו'חלל' איננה עוד מילה של אזכרות

מגילת העצמאות אבדה את מעמדה כאבן הפינה לחיינו, וכעת הגיע תורו של יום כיפור

העימות בין נתניהו לאייכלר והתגובה של סמוטריץ' גילו שהציונות הדתית כערך ורעיון איננה נמצאת מסביב לשולחן הממשלה

'מתווה כהנא' לא נועד להכריע את הוויכוח, לא נועד לנצח, והוא בוודאי לא יעניק למתן כהנא עצמו שום רווח פוליטי.

