זה בידיו של אביחי מנדלבליט

"התיקים" שנולדו בחטא צריכים להיסגר – ואז יפלו כל טיעוני הכזב של מחנה הצבועים.

ד"ר חיים משגב , כ"ב באלול תשע"ט

דעות ההבדל בין כתב אישום בשוחד להפרת אמונים הוא גדול. נתניהו ומנדלבליט
ההבדל בין כתב אישום בשוחד להפרת אמונים הוא גדול. נתניהו ומנדלבליט
צילום: עצמי

יש רק דרך אחת לצאת מהפלונטר הביטחוני-פוליטי (שסופו, מי ישורנו...) שאליו מבקש בני גנץ להכניס אותנו - וזה בידיו של  היועמ"ש.

אביחי מנדלבליט צריך להבין שרק בכוחו לסלק את האיום הכרוך בברית שכחול-לבן מבקשת לכרות עם הרשימות הערביות; מה שעלול להמיט כליה על החזון הציוני ועל ההכרה של רוב עמי העולם במדינה היהודית כביתו הלאומי של העם היהודי.

על מי שעומד בראש התביעה כללית  להתנער מכל המלעיזים בתוך הבית פנימה – ולשים קץ למחול השדים המכונה "תיקי נתניהו". אין בהם דבר. מבראשית, לא היה בהם דבר המצדיק פתיחה בחקירה. הייתה שם רק שאיפה לנסות ולסלק מן השלטון את מי שאין כל דרך אחרת לעשות זאת.

אינני מאמין שיש אפילו אדם אחד בישראל שמאמין שהחקירות לא היו מונעות משיקולים זרים. לא חקר האמת היה בראש מעייניהם של רשויות אכיפת החוק. גם אלה שהפגינו ליד ביתו של אביחי מנדלבליט לא הסתירו מעולם את כוונותיהם. מי שהצטרף אליהם היו רק אנרכיסטים ממחנה השמאל. סילוק מחנה הימין מן השלטון נראה בעיניהם כמטרה קדושה. וניתוץ העומד בראשו – זאת הדרך שנבחרה.

קחו, לדוגמה, את תיק 1000. מה יש בו, לבד מקבלת מתנות, סיגרים ושמפניות, מחבר קרוב, ללא כל כוונה פלילית; לא מצד הנותן, ארנון מילצ'ן, ולא מצד המקבל. הכנסת המעשה הזה לתוך המסגרת של הסעיף, שהוא מעצם טיבו מעורפל וגורר שאלות משפטיות רבות, המכונה "מרמה והפרת אמונים", דומה, בעיני, לניסיון להשחיל פיל מבעד לחור של מחט. חזרתי וקראתי את נוסח הסעיף ולא מצאתי  בחומר החקירה אפילו מעשה אחד שפוגע בציבור( כלשון החוק ) שבנימין נתניהו עשה בתמורה למתנות שהוא קיבל ממילצ'ן. אף אין לומר שהוא פעל בענייניו ( של מילצ'ן) מתוך ניגוד עניינים. 

קראתי כל מיני ספקולציות בנוגע לאיזה מסוק צבאי שהועמד, כביכול, לרשותו של מילצ'ן או בנוגע לסיוע בקבלת ויזה. אלה הכול דברי הבל. תמלילי החקירה כבר הוכיחו את זה. גם בנושא תיקון החוק שיכול היה להועיל למילצ'ן, כבר הוכח, מפיו של מילצ'ן עצמו, שמי שסייע לו בעניין זה היה יאיר לפיד. הראיות הן חד משמעיות בעניין זה.

אז עכשיו כל מה שהיועץ המשפטי לממשלה צריך לעשות הוא להודיע שעל ראש הממשלה להחזיר לקופת האוצר את שווי הסיגרים והשמפניות, כקבוע בחוק שירות הציבור ( מתנות), ולסגור את הפרשה.

אותו הדבר בתיק 2000. לא ייתכן שסדרה של פגישות בין מו"ל של עיתון לבין ראש הממשלה, שנעשית בגלוי, בבית ראש הממשלה, לא בבתים פרטיים של "ידידים" ולא בהסתר, שלא מולידה כל דבר אסור, תהפוך לכתב אישום. ובהקשר זה, צריך לזכור עובדה מרכזית: ראש הממשלה דאג להקליט את השיחות.

הוא רצה, ככל הנראה, להראות יום אחד, שהפרסומים נגדו נובעים ממניעם לגמרי זרים – ושבכל רגע נתון מוכן נוני מוזס לשנות פוזיציה אם רק יזכה להכות  ביריבו העסקי. יועץ משפטי שרוצה ללכת עם דבר כזה לבית משפט, הוא פשוט חסר דעת או מוכה בסנוורים.

ולבסוף, תיק 4000. הוא הכי פשוט. אין בו אפילו ראייה ישירה אחת הקושרת את בנימין נתניהו למעשה פסול.

הכול הנחות וספקולציות ומה שנקרא בלשון משפטית "ראיות נסיבתיות". יכולתי להקדיש לניתוח הפרשה הרבה מקום – אבל דומה שבעניין זה די בסיפור הקלטת השיחה בין שאול אלוביץ לבין בנו. אינני בטוח שמנדלבליט הכיר את ההקלטה שנעשתה, אגב, בנסיבות אסורות, אבל מה שעולה ממנה במפורש הוא שלא נקשר כל קשר פלילי בין נתניהו לבין אלוביץ. 

אלוביץ, שאינו יודע שהוא מוקלט, אומר לבנו שמבקש ממנו שיסייע לו להשתחרר ממעצר "שאין לו מה למכור" ושהוא לא מתכוון לשקר. גם לא כדי לסייע לבנו הנתון במעצר שווא.

וזה כל הסיפור. "התיקים" שנולדו בחטא צריכים להיסגר – ואז יפלו כל טיעוני הכזב של מחנה הצבועים. גנץ, וכל השאר, יוכלו להצטרף לממשלה שבראשה יעמוד בנימין נתניהו – ובא לציון גואל.

וכל מי שמפנטז - ואלה, בעיקר, "השופרות" של הפרקליטות - על כך שבנימין נתניהו ילך על "הסדר טיעון" או על גרוע מזה, על "הליך של חנינה", פשוט לא מכיר את האיש. לא את חזונו – ולא את נחישותו לעשות למען עם ישראל. כך הוא נהג מאז ומעולם.

זה מה שהוביל אותו ממקום מושבו הנוח בארצות הברית לסיירת מטכ"ל – וזה מה שהדריך אותו מאז.