שימוע מאחורי פרגוד

שימוע באפלה. הכול נעשה מאחורי דלתות נעולות. מסך החשאיות אינו מורם. הפרגוד אינו עולה.

ד"ר חיים משגב , ז' בתשרי תש"פ

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

שימוע באפלה. הכול נעשה מאחורי דלתות נעולות. מסך החשאיות אינו מורם. הפרגוד אינו עולה. רק ההדלפות זוחלות החוצה. מגמתיות. מופרכות. מעוררות בחילה.

זה נשמע נורא – וזה באמת נורא. דווקא בימים אלה שבהם המערכת הפוליטית רוחשת וגועשת זה היה צריך להיות אחרת. חשוב היה שהציבור המתבונן במערכת הפוליטית העלולה להתדרדר למערכת בחירות נוספת ידע, מהתבוננות ישירה, בלתי אמצעית, לאן פניה של המערכת המשפטית. 

אבל היועץ המשפטי לממשלה חשב אחרת. בחוסר רגישות הוא דחה את הבקשה של ראש הממשלה והורה על  דלתיים סגורות – ועכשיו כולנו נתונים לחסדיהם של "מקורבים" שמשתמשים בבני בריתם בתקשורת כדי לטשטש את ראייתנו. ממש כמו בשנים האחרונות. מלעיטים אותנו בהרבה ממה שנקרא FAKE NEWS ; בדותות המתחזות לידיעות אמתיות.

 שלא כמו במתוקנות שבמדינות, הציבור בישראל איננו רשאי, משום מה, להיות שותף למה שמתרחש במשרדי פרקליטות המדינה בדיון שעוד לא היה קריטי ממנו לעתידה של המדינה שלנו.

פקידי ציבור - כן, כן, גם היועמ"ש וגם פרקליט המדינה אינם יוצאים מן הכלל במובן זה -  שאין עליהם כל פיקוח ציבורי אפקטיבי, יש בכוחם לעשות בימים אלה את שלא נעשה כאן מעולם; לעקוף את המערכת הדמוקרטית ולקבוע מי יהיה ראש הממשלה הבא.

וזה פשוט מטורף. אין לי הגדרה קלה יותר. מיליוני אנשים השתתפו לא מכבר במערכת הבחירות. הם  טרחו להגיע לקלפיות והביעו את דעתם – אבל יש מקום אחד שבו יכולות להתהפך התוצאות. חיפשתי דוגמאות לכך במדינות אחרות – ולא מצאתי. אין דבר כזה בשום מקום בעולם. האבות המייסדים של ארה"ב, לדוגמה, העניקו לנשיא המדינה חסינות מוחלטת.  הליכי ההדחה של הנשיא, הליך שמזכיר במידה מסוימת את מה שקורה כרגע אצלנו ( ה - IMPEACHMENT ) אינם נתונים בידיהם של הפקידים במשרד המשפטים. הם מתנהלים, בגלוי, לעין השמש, בבתי הנבחרים – ומי שיכריע, בסופו של דבר, יהיו נבחרי הציבור – ולא אלה המשתייכים ל -  DEEP STATE; כלומר, לא אלה שיושבים במחילות תת-קרקעיות וחורשים מזימות פוליטיות.

וזה לא מה שקורה אצלנו. כאן, ההפקרות חוגגת. פקידי הציבור הממלאים את משרדי פרקליטות המדינה נטלו לעצמם את החירות לנהל לכולנו את החיים. בכוחם להורות על פתיחה בחקירות, תוך נקיטה בצעדים שיכולים להפוך על כל אדם - ממש על כל אחד - את חייו. לשלול את חירותו.

לנשל אותו מרכושו. לפגוע בשמו הטוב. לחסל את פרנסתו. ואת כל זה הם רשאים לעשות עוד בטרם נשפט. שלא לדבר על השלב שבו הם יכולים להגיש כתבי אישום באין מפגיע. אין מוסד שיכול לדרוש מהם הסברים. אין סינון מוקדם. הכול בידי קבוצה מצומצמת של אנשים שרשאים להלך אימים כאוות נפשם. גם על נבחרי ציבור -  וגם על בכירים ממש במערכת המשפט.

ובאין מי שיכול לעצור בעדם – הכול פרוץ.  מושגים כמו איזונים ובלמים ( CHeckS AND BALANCES ) לא מיושמים במערכות הציבוריות שלנו. ההפקרות חוגגת לאורך כל הדרך. אף אין בקרה על האופן שבו נסגרים תיקים נגד מקורבים מתוך המערכת כשם שאין כל בקרה על הדרך שבה מתמנים אנשים למשרות הרמות ביותר.

ובשדה הפרוץ הזה נאלצים כרגע סנגוריו של ראש הממשלה להתמודד על עתידו הפוליטי - ולמעשה גם על עתידו של כל אחד ואחד מאיתנו - כשמן הצד מוחאים כף במחנה הצבועים. זה מביך – וזה מדכא. וזה גם עצוב. גם בגלל העובדה שחלק מראשיו של "המחנה" הזה, הם עצמם חשודים בפלילים; אם כי חקירות לא נפתחות נגדם.  חסינות-מטעם עומדת להם.

לא למשטר מן הסוג הזה ייחלו אבותינו כשהם הכריזו על הקמת ביתו הלאומי של העם היהודי. לא לסוג כזה של דיקטטורה שיפוטית. לא לרשות שמתייצבת מעל החוק. לא לשלטון הפקידים. לא למצב שבו בראש הפירמידה, כבגרועים שבמשטרים, יושב פקיד-ציבור ולא נבחר הציבור.