איש גיבור היה

חסרים לנו אנשים כמו האיש ההוא. גיבור שאהבת אמת בלבו, אלוף בצה"ל ידוע קרבות שלא איבד לרגע את תום הנעורים ואת האהבה לארץ מולדת.

איתמר סג"ל , ל' בתשרי תש"פ

דעות גנדי הי"ד
גנדי הי"ד
צילום: עצמי

איש חכם היה, האלוף רחבעם זאבי. שריד מיוחד לדור דעה, דור שבו פוליטיקאי לא נמדד ונבחר על פי יכולת המשחק, הציוץ או השנינות ברשתות החברתיות, כי אם בעיקר על פי רזומה, מדדי עשייה, רקע אישי חכמה וידע. גנדי, בעל העבר הצבאי המפואר, היה איש ספר במלוא מובן המילה.

בביתו צבר ספריית ענק שהתפרשה על פני קומה שלמה, שם אסף בעיקר את ספרי מושא אהבתו – ארץ ישראל. גנדי חקר את הארץ – את ההיסטוריה שלה, נופיה ואתריה. ביוזמתו הוהדרו ויצאו לאור עשרות ספרים, בהם ספרי סיירים שתרו את הארץ בימי שוממותה ועוד רבים אחרים.

איש גיבור היה. לוחם עד יומו האחרון, מפקד שאהב את חיילי צה"ל אהבת נפש. מי לא הכיר את התליון, התליון של גנדי. נעדרי צה"ל ושבוייו היו על לוח ליבו בכל רגע, להם הוסיף את שמו של יהונתן פולארד, אליו התייחס כשבוי צה"ל לכל דבר.

גנדי, שגדל כנער בפלמ"ח, טיפס בסולם הדרגות והתרועע עם שועי ארץ כדיין ובן גוריון, אך לא היסס להפנות לחבריו עורף כאשר האחרונים הפנו עורף לחזון ארץ ישראל השלמה. עד היום, מתנכרים לו חבריו שרידי הפלמ"ח. האמת היתה חשובה עבורו מחברים, מכבוד, וגם מכסא עור הצבי, ממנו נפרד בקלות כאשר חש שאינו שלם עם השהייה סביב שלחן ממשלה שאינה נלחמת באוייב הערבי ופוגעת בארץ ישראל.

איש אמת היה, כללי הפוליטיקלי קורקט ממנו והלאה. כאשר החליט בדעתו שפתרון הטרנספר הוא הפתרון היחיד לשאלת הארץ, לא ייפה, לא עטף בצלופן.

גנדי לא היה איש הכרזות וסיסמאות, לא דיבר על הטרנספר כסיסמת בחירות בעלמא שאין מאחוריה דבר. במאמריו הרבים ובכתביו ביסס את דבריו, וחיזקם בתימוכין הגיוניים והיסטוריים. את גנדי, שהיה בקיא ומהלך בחדרי ההיסטוריה העולמית, אי אפשר היה לערבב. הוא נהג להצביע על מהלכי הטרנספר הגדולים בהיסטוריה, מהלכים שהביאו לשקט ולפתרון טוב לאורך ימים ושנים. גנדי לא התלהם, לא צעק ולא נעלב. בכל מאודו האמין כי זהו הפתרון היחיד – ולמענו הקדיש את חייו הפוליטיים, למענו נרצח בידי מבקשי נפשו.

פשוט אין לתאר את אהבת הארץ שהייתה בלבו של האיש הזה. הייתה זו אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה סוערת, כזו שמים רבים לא יוכלו לכבות, ונהרות רבים לא ישטפוה. אין לתאר את מראה העיניים הנוצצות למראה כל בית חדש, כל ישוב, כל כביש בארץ ישראל בכלל, וביהודה ושומרון בפרט. ואת עלית על כולנה – עיר האבות חברון.

לחברון היה מגיע תדיר ושאינו תדיר, שמח בהתחדשותה, אוהב את אנשיה, מכיר כל פינה וכל אבן, חי את סיפורי העיר, חדשים גם ישנים, כואבים ומשמחים כאחד. גנדי לא הכיר ולא העלה על דל שפתיו שום אפשרות מלבד ארץ ישראל השלמה. לא קנטונים, לא שטחי בי, לא אוטונומיה ולא אזורי ביטחון. להם 22 מדינות, נהג לומר, ולנו יש רק מולדת אחת. ככה פשוט.

האמת, חסרים לנו אנשים כמו האיש ההוא. איש גיבור שאהבת אמת בלבו, אלוף בצה"ל ידוע קרבות שלא איבד לרגע את תום הנעורים ואת האהבה התמימה, הבוערת, לארץ מולדת. איש שידע לעשות פוליטיקה אבל מעולם לא העדיף את טובתו האישית על פני טובת העם והארץ. איש גיבור, אלוף, חכם ואמיץ. ה' יקום דמך, יהי זכרך ברוך.