ריח רע

הריח הרע העולה ממשרדי פרקליטות המדינה בירושלים כבר איננו רק עניינו של ראש הממשלה. ההתנהגות משולחת הרסן צריכה להדאיג כל אחד.

ד"ר חיים משגב , ה' בחשון תש"פ

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

הריח הרע העולה ממשרדי פרקליטות המדינה בירושלים כבר איננו רק עניינו של ראש הממשלה. ההתנהגות משולחת הרסן של כמה מן האנשים העומדים בראשה צריכה להדאיג כל אחד ואחד.

היא הפכה לשאלה שכולנו צריכים לתת עליה את הדעת. היכולת לפתוח בחקירה או להגיש כתב אישום צריכה להיות בת פיקוח ציבורי הדוק. ולא רק כאשר הדברים נוגעים בעצבים הכי רגישים של המשטר הדמוקרטי בישראל.

שר המשפטים דיבר על הקמת ועדת בדיקה ממשלתית, דבר שבסמכותו להורות על הקמתה, ועל כך הוא זכה בקיתונות של לעג נבוב ולא ענייני מצידה של אסופת עיתונאים בעלי עניין שמזה שנים משתפת פעולה  באורח לא-ראוי עם מעשיהם הלא-חוקיים של "גורמים בכירים" בתוך מערכת אכיפת החוק.  

 יש, ללא ספק, כמה דרכים שיכולות להביא  לחיסול הריחות הרעים העולים ממשרדיהם של פקידים ששכחו זה מכבר מה היא תכלית העשייה לשם שמירת החוק; אבל אסור לשכוח שכל מה שנוסה עד עכשיו לא צלח. אנשים טובים, כמו השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, ניסו להתמודד עם התופעות הפסולות שלהן היה שותף, בין השאר, פרקליט המדינה, אבל כל הניסיונות כשלו. 

לכן, לדעתי, הגיעה השעה. בשעת חירום זאת, שבה המשטר הדמוקרטי בישראל נמצא תחת מתקפה ברוטלית, צריך לנקוט בהליך שדומה, בעיקרו, לפרוצדורה שנוקטים במי שליבו חדל לפעום. מכים בחזהו של החולה – ומנסים להחזירו לחיים.

יכול להיות שאני משתמש בביטוי ים חריגים – אבל אף אחד לא יכול להתכחש לעובדה שהימים האחרונים גורמים להרבה אנשים בחילה. פתיחתה של החקירה נגד יועצי ראש הממשלה, בגין איזה אירוע הזוי, איזוטרי, שהתרחש חודשיים קודם לכן, בוודאי שהגדישה את הסאה. אבל זה היה רק שיאה של התנהגות שמזלזלת ברצונם של מיליוני בוחרים שטרחו פעמיים ללכת לקלפי. כשנקבע, למשל,  שימוע בתיקיו של בנימין נתניהו שהיו צריכים, לטעמי, להיזרק לפח האשפה זה מכבר, אמרו הכול הנה הגיעה שעה של התפכחות בקרב כל אלה שעשו ימים כלילות כדי לקפד את ראשו של מי שעומד בראש המחנה העצום שרוצה לראות במי שהוא בחר את ראש הממשלה.

והנה , למרבה הפליאה, מי שעומדת בראש הממליצים על הכנת כתבי אישום פרשה לה לחופשה פרטית בעיצומו של השימוע. למה היא עשתה את זה, קשה לדעת, אבל ההרגשה הייתה שמי שגיבה אותה חושב שמותר להשתין על ציבור האזרחים  מראש המגדל – ולצפות שהוא ינגב את הפנים תוך סגידה למעמדם של המשתינים.

ואני אומר, לא עוד.

אינני מניח שפנייה לבית הדין הגבוה לצדק יכולה ל הועיל; בנושא תצהיר השקר, לכאורה, שהגישה ליאת בן ארי לבית הדין לעבודה, או בנושאים אחרים – ויש רבים כאלה. החקירה הממושכת הולידה אין ספור כשלים חוקתיים. ההדלפות הזדוניות לאמצעי התקשורת היו צריכים לשים קץ לחקירה עוד לפני זמן רב – אבל מאומה לא נעשה. יועץ משפטי, אימפוטנט בכל הנוגע לתפקידו,  נמנע מכל עשייה - וזה ממש חבל. קודמיו נלחמו בהדלפות מגמתיות. 

גם השופט (בדימוס) דוד רוזן, מי שהחליף את הילה גרסטל – לאחר שבפרקליטות המדינה עשו לה סיכול ממוקד -  הצביע על לא מעט כשלים בגוף החולה הזה אבל מאומה לא קרה - ולא משום שלא היה בסיס מוצק לדברים; אלא משום שבהרכבה של הערכאה העליונה נמצאים שופטים לא מעטים ששתו מאותה באר שממנה שותים כיום אלה שמכונים "בכירי הפרקליטות". למעשה, גם הם מעין "פקידים" שמונו בידי ועדה שבמשך שנים פעלה באין מפריע לשם מינוי "חברים".

כך או כך, הדברים אינם יכולים להישאר כפי שהם היום. צריך להיות, כאמור, פיקוח ציבורי הדוק ביותר - כמו במדינות מתוקנות רבות - על היכולת של רשויות אכיפת החוק, שחלקן, אגב, עוסקות ברמיסת החוק, לטעמי,  במקום באכיפתו, בעת שהן מבקשות לפתוח בחקירה הנוגעת בעצבים הכי רגישים של המשטר הדמוקרטי הנוהג בישראל. 

ובעניין זה, חשוב לציין שאין מדינה בעולם החופשי שבה יכול פקיד, יהיה מעמדו רם ככל שיהיה, לפתוח בחקירה נגד ראש המדינה – ולסכל בכך בחירה חופשית של מיליוני אזרחים. זה פשוט מצב אבסורדי. היועץ המשפטי לממשלה, פקיד ממונה לתקופה קצובה בת חמש שנים, בסמכותו להפוך עלינו את חיינו במשיכת קולמוס אחת.

 וחשוב לזכור, לא תמיד שיקולים רלוונטיים, נקיים מכל אינטרסים זרים עומדים ביסודן של  החלטות - וזה אך טבעי שזה כך. אנשים בנויים מיצרים, משאיפות, מאמוציות ומשאר התכונות שהן אופייניות למי שמגיע עם אג'נדה למקום עבודתו – וזאת בדיוק הסיבה שבארצות הברית, למשל, הדרך לפגיעה אפשרית בראש המדינה, בנשיא, נתונה, כל-כולה, בידי הגוף המחוקק.

אביחי מנדלבליט, לדוגמה, בוודאי חשב לא פעם על רצונו להגיע לבית המשפט העליון; כמו גם שי ניצן. ולא מן הנמנע שליאת בן ארי רואה בעיני רוחה את עצמה יושבת, ביום מן הימים, על כיסא פרקליט המדינה. איני אומר שזה באמת מה שהם רוצים – ושזאת הייתה הסיבה למסע הציד שנפתח, לדעתי, נגד ראש הממשלה – אבל זאת אפשרות; ומי שרואה את דרכי התנהלותם מבין ששום דבר תמים לא הוליך אותם בדרך שבה הם הלכו.

כך או כך, זאת השעה לעשות מעשה. מינוי ועדת בדיקה ממשלתית היא צו השעה. שר המשפטים ימנה -  והממשלה תאשר; והכרעות היועמ"ש ימתינו עד לסיום עבודתה של הוועדה שבראשה יעמוד שופט בדימוס. סמכויותיה יהיו כסמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. הדיונים יהיו פומביים – והכול יהיו חייבים להופיע בפניה. 

כך זה היה לאחר המהומות בשנת 2000 שבמהלכן נהרגו 13 אזרחים ערביים וכך זה היה לאחר מלחמת לבנון השנייה.