שקרים. שקרים. שקרים

האנשים העומדים בראש נתפסים שוב ושוב בשקרים, בהסתרת עובדות שראוי שהציבור ידע עליהן ובחיפוי על חברים לעבודה.

ד"ר חיים משגב , י"ב בחשון תש"פ

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

השקרים נערמים – ולכן מינוי ועדת בדיקה ממשלתית זה, לדעתי, צו השעה; ולא רק בגלל הדרך שבה הושגה, לכאורה, הסכמתו של ניר חפץ לשמש עד מדינה.

אינני יודע מה האמת במה שפורסם באמצעי תקשורת שונים, או בדבריו של שר המשפטים, מעל דוכן הכנסת, אבל  אם אפילו מקצת מן הדברים נכון, אין עוד מנוס מן המסקנה שרשויות אכיפת החוק התגלו שוב במלוא כיעורן.

האנשים העומדים בראש נתפסים שוב ושוב בשקרים, בהסתרת עובדות שראוי שהציבור ידע עליהן ובחיפוי על חברים לעבודה. הבסיס המוסרי שמכוחו פועלת כל מערכת משפט בחברה חופשית שוב אינו קיים. 

ועוד לא אמרתי דבר על העדות-גופא של ניר חפץ. היא  נראית ממש בלתי מתקבלת על הדעת. אווילית באורח מוזר. אין בה מאומה שמסבך את ראש הממשלה. יש בה רק גיבוב של עובדות לא נכונות, או חלקיות, בעיקרן, שיוצאות מפיו של אדם שנשמע נואש המבקש לחמוק מן המצוקה הסוגרת עליו. לא ניכרים בה, בעדות, סימני אמת. 

ראש הממשלה, בשידור מיוחד ממעונו, הציג אחת מן העובדות המופרכות שבפרקליטות המדינה מיהרו לאמץ מבלי לבדוק את אמיתותה. בנימין נתניהו התייחס, כמובן, למה שנאמר ניר חפץ לגבי רופאו האישי ( של בנימין נתניהו). מה שמוביל אותי לשאלות אלה: כלום יכול להיות שהיועץ המשפטי לממשלה לא קרא בעצמו את העדויות אלא הסתפק בתמציות שהכינו לו אחרים? איך זה שהוא לא ידע כיצד חולצה הסכמתו של ניר חפץ לשמש עד מדינה? ואם הדברים נודעו לו, לראשונה, רק במהלך השימוע, איך זה שרק עתה הוא מבקש "לבדוק" את הדברים ? אבל מה שהכי חשוב לדעת הוא איך אביחי מנדלבליט העז להוציא מתחת ידו "כתב חשדות" מבלי לדעת כל כך הרבה עובדות ? כלום אין כאן עשייה רשלנית על גבול הפלילים ?

ואני שוב חוזר ואומר, אם הדברים המעיקים נכונים, ולו רק בחלקם, ואין בידי, כאמור, את היכולת להתייחס לעובדה זאת או אחרת, הרי שפרקליטות המדינה איננה יכולה להסתתר עוד מאחורי צו איסור הפרסום שהיא הזדרזה לבקש בבית המשפט. הפגיעה האפשרית בפרטיותו של אדם זה או אחר איננה שקולה כנגד הפיגוע האפשרית בדמוקרטיה הישראלית; מה שיכול לקרות אם אביחי מנדלבליט יתפתה להגיש כתב אישום..

זכותו של הציבור לדעת את האמת עכשיו. לא בעוד שלוש-ארבע שנים כשבית המשפט יאמר את דברו. לא מדובר בעניין של מה בכך. 

עצם גורלו של המשטר הדמוקרטי תלוי בהחלטות של אלה שעומדים בראש מערכת אכיפת החוק – וכבר התברר, לא אחת, לטעמי, שהאמת לא תמיד משמשת נר לרגליהם. החמאה זלגה יותר מפעם אחת במורד פניהם כשהם יצאו לאור השמש. 

במשטר טוטליטארי יכולות רשויות המשפט לנהוג כך. לא בחברה חופשית. לא במדינה שמכריזה השכם והערב שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. היא כבר לא, לפי דעתי, אם ניתן לטלטל  כך את היסודות של שיטת הממשל שלנו; כפי שכבר הזהירו, יותר מפעם אחת, שופטים בדימוס שנתמנו כדי לפקח על מערכות אכיפת החוק. הד ציבורי ראוי לא היה, למרבה הצער משום מה, לדברים; וגם זאת שאלה שראוי לדון בה. כלום אמצעי התקשורת בישראל באמת ובתמים ממלאים את חובתם או שיש בהתנהגותם משום הטיה פוליטית מובהקת ?

 ההליך המשפטי אמור להיות גלוי לעין כל. פומביות הדיון היא מאבני היסוד של כל שיטת משפט. מראית פני הצדק אמורה להיות חלק מנשמת אפה של מערכת המשפט. אין להסתתר מאחורי דלתיים נעולות. הראיות. תמליל החקירות. ההסכמים שנחתמו עם עדי המדינה. הכול צריך להיות פרוש לעיני העם כולו. במיוחד, כאשר  חלקים ניכרים בציבור סבורים שנגד ראש הממשלה התקיים מסע ציד פוליטי.

הציבור  אינו אמור להאמין למה שעיניו לא רואות – ולכן אין להסתפק באמירות הנבובות, לטעמי, שלא נפל פגם בהליך שהוביל את עדי המדינה להסכים לשמש כאלה. הרי כבר הוברר – והייתה גם הודאה בכך – שהיועמ"ש הסתפק בחומרי חקירה  שנלעסו בידי אחרים לפני שהם הועברו אליו. הוא לא קרא, ככל הידוע, באורח בלתי אמצעי את העדויות אלא הסתפק בתמציות שהוכנו עבורו – ואין להשלים עם זה. כאשר מתברר שחלקים מרכזיים, קריטיים, של חומרי החקירה הושמטו ממה שהיועמ"ש קיבל, זאת רשלנות שהיא על גבול הפלילים.

בין כך ובין כך, כבר קצה הנפש במשחקים של מערכת אכיפת החוק. ראשיה הבטיחו לנו, שוב ושוב, שתיקי החקירה נפתחו בתום לב – אבל ההרגשה היא הפוכה. משטר ההדלפות שהם הנהיגו העיד על ההפך הגמור. הרבה זמן לפני שהסנגורים שמו את ידיהם על חומרי החקירה הוקראו חלקים מהם מדי ערב במהדורות החדשות. המגמתיות הייתה ברורה – והסירוב של היועמ"ש לחקור בדבר, כפי שעשו קודמיו, אינו מבשר טובות. 

נשמעו עוד הרבה טענות אחרות, כמו גם על חוקרים שהיו נגועים בניגוד עניינים, ולכן אין לי ספק, לעת הזאת, שיש להפסיק את המהלך המשפטי  - ולהורות על בחינה אובייקטיבית של הדרך שבה נוהלו הדברים. אין להתיר לקבוצה של פקידים להפוך עלינו סדרי בראשית ולגרום לחילופי שלטון שלא בדרך דמוקרטית.

ועדת בדיקה ממשלתית, בראשות שופט, יכולה לסיים את דיוניה במהירות רבה – ואל לשר המשפטים לחשוש מפני תגובתו הפבלובית של מחנה השמאל. הוא הרי כל העת רצה במהפך שלטוני באמצעות מערכת המשפט. משהוברר לו שאין סיכוי לכך בדרכים לגיטימיות, זה מה שהוא ביקש  כל העת – ואת זה יש לסכל עתה.