אדני שקר

אביחי מנדלבליט מסתובב שם מבלי להבין את מה שמתרחש סביבו. יש הטוענים שהוא מפחד מן השלדים שיש לו בארון.

ד"ר חיים משגב , י"ט בחשון תש"פ

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

בפרקליטות המדינה כבר איבדו את הבושה  - ולכן החליטו שם לצופף את השורות. המטרה היא להקים חומה בצורה כנגד כל ניסיון לקפד את יכולתם לעשות כאוות נפשם במערכות השלטון.

היועץ המשפטי לממשלה מנסה לגונן על מעשים נפשעים שהוא אפילו לא ידע על קיומם. שי ניצן מגייס את בוגרי "יחידת החיסול" במערכת אכיפת החוק. הוא מכיר את השמות – והוא גם יודע שהוא יכול לסמוך עליהם. הם שירתו אותו בעבר. דפי נמסרים נשלחים גם לשופטים מכהנים.

אסתר חיות לא אוהבת את זה  - אבל גם היא יודעת שאין זאת הפעם הראשונה. שי ניצן זועק לעזרה. הוא יודע שבקרוב מאוד הוא ייזדקק לה. הקוזק הנגזל כבר מבין, כנראה, שהוא הגיע לקצה דרכו; שהציבור כבר מאס בו – ובהתחכמויותיו. הוא מבין שלא לעולם חוסן. שהגיעה השעה לשלם על מעלליו. על ניהול חקירה מעוותת, מגמתית, חסרת יסוד, המבוססת על אדני-שקר.

גם שופטים מכהנים, כאמור, מיוצאי פרקליטות המדינה, קיבלו פניות. – וגם זה מעיד על אובדן עשתונות מוחלט. כך נוהגים דיקטטורים כשהם על סף איבוד שלטון היחיד שלהם.   אסתר חיות מבינה את זה – אבל גם היא למעשה חלק אינטגרלי של מערכת שלא רוצה לשמוט מידיה את מה שבנה עבורה אהרן ברק; מערכת שבה הכול שפיט ומלוא כל הארץ משפט ( כמאמרו של ברק...) 

שי ניצן טוען שנפלה טעות – עוד טעות ! – במשלוח המסרים שלו גם לשופטים מכהנים. הוא, כהרגלו, משקר. עוזי פוגלמן, למשל, שופט בבית המשפט העליון, או אלי אברבנאל, שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, מעולם לא הוסרו מן הרשימה; כמו גם כל האחרים. גם לאחר שהם מונו לתפקידי שיפוט הם נשארו נאמנים ל"מסדר" שממנו הם הגיעו.

בוגרי המערכת תמיד היו ברשימתו של שי ניצן. מוכנים לסייע. והוא היה תמיד זקוק להם. הופעותיהם הפומביות, בכנסים השונים, תמיד סייעו לו להתגבר על כל "תקלות" שהתגלו במערכת שהוא מופקד עליה; ואלה היו רבות מאוד. התנהלותו לאורך שנים הרי הייתה תמיד על גבול האי תקינות, אם לא מעבר לכך, והוא היה צריך את המטרייה של כל חסידיה השוטים של שיטת משפט קלוקלת שאין כמותה בשום מקום בעולם. 

רק בזכותם הוא שרד. ורק בעזרתם הוא, אולי, גם יגיע למחוז חפצו האולטימטיבי; בית המשפט העליון.

אבל עתה, בימים אלה של טרם נעילה, זה כמעט פתטי לראות את האיש הזה מתחנן  לסיוע בעת שהוא עומד לעשות את הגדולה שבנבלות שנעשתה כאן אי פעם. אין להגדיר אחרת את הכוונה להגיש כתבי אישום מופרכים נגד ראש הממשלה. שי ניצן יודע את זה – ולכן הוא פועל מתוך פאניקה. סגירת התיקים דומה בעיני לתעודת פטירה של דרכו הציבורית. 

חומרי החקירה מוכרים לו היטב – והוא יודע שאין בהם כל ממש. הוא ליווה את החוקרים כל העת; שלא כמו היועץ המשפטי לממשלה שאפילו לא ידע כיצד נהגו במשטרה בעדים השונים או כיצד הושגה ההסכמה של כמה מהם לשמש עדי מדינה. 

אביחי מנדלבליט מסתובב שם מבלי להבין את מה שמתרחש סביבו. יש הטוענים שהוא מפחד מן השלדים שיש לו בארון. אחרת אין להבין כיצד הוא הסכים להוציא מתחת ידו כתב חשדות מבלי לקרוא בעצמו את הראיות. ואני שואל, אם הוא לא ידע על תרגילי החקירה המלוכלכים שעשו לניר חפץ או לשאול אלוביץ, שחלקם בוודאי נגוע בפלילים, אז מה הוא כן ידע כשהוא התיר לשי ניצן ולליאת בן ארי להוליך אותו בכחש ? איך הוא בכלל העז לנהוג כפי שהוא נהג רק על יסוד תמצית שהכינו עבורו אחרים מחומרי החקירה ? האם הוא לא מבין שהוא הפך לפיון במשחק שתכליתו להפוך עלינו את סדרי השלטון ?

החרפה היא גדולה – אבל זה לא מפריע לדורית בייניש, מי שחיפתה במשך שנים על מעלליו של בעלה, בהיותה נשיאה של בית המשפט העליון, להתייחס אל שר המשפטים, מי שעושה את עבודתו נאמנה,  בביטויים מעליבים. היא מדברת על אמיר אוחנה כעל "מי שקרוי שר המשפטים" – ועל כך אין לעבור בשתיקה. ביטויים מעליבים דומים השמיעו חבריה של בייניש על דוד אמסלם ועל מירי רגב ועל דוד ביטן ועל מיקי זוהר – וזה לא מקרה.

החוצפה של  הקליקה המשפטית כבר עוברת את גבולות הלגיטימיות. הארוגנטיות. ההתנשאות. הרצון להמשיך ולהחזיק בעמדות כוח. ללא פיקוח ציבורי. אין להם אח ורע בשום מקום בעולם. מאחורי דלתיים סגורות הם מתנהלים כמו כת סגורה. תופרים מכרזים כדי לקדם זה את זה. 

פותחים בחקירה לפי ראות עיניהם. לא תמיד בתום לב. משחקים במשטר הדמוקרטי שלנו כמו שילד קטן בונה לעצמו בתים ומכוניות וספינות מקוביות לגו.

בין כך ובין כך, הגיעה העת לשים סוף להשתוללות של האוליגרכיה המופקדת, לטענתה, על שלטון החוק.  כאמור, אהרן ברק ייסד אותה - והוא עתה ממובילי המחאה נגד קריסתה. כמו כל שליט יחיד הוא לא רוצה בהיעלמות מורשתו.

ולכך צריך לשים עתה קץ.