אז למה לי פריימריז עכשיו?

אין לנו זמן לצנחנים חדשים שאולי נשמעים טוב בעלוני השבת אך לא מוכרים כהוא זה ברחוב בחוץ.

איתמר סג"ל , י"ח בכסלו תש"פ

יש משהו יפה ביוזמה הזו, באמת. מפקד גדול ורחב, פריימריז פתוחים לרשימה אחת ומאוחדת עבור הציבור הדתי לאומי.

הכוונה ודאי רצויה – אחדות, רוח חדשה, ורשימה מוסכמת. בכל זאת, במצב הנתון כיום, איני בטוח שלא מדובר בטעות קשה.

ראשית, התיאוריה המונחת ביסודו של המיזם בטוחה שמפקד רחב ופריימריז פתוחים יפיחו משב רוח רענן, תחושה חדשה של משהו חדש ששוב מתחיל שיתורגם לקולות בקלפי.

נקודת ההנחה היא שמפלגה בעלת מוסדות דמוקרטיים, רשימה שראשיה וחבריה נבחרו על ידי מפקד רחב ולא על ידי איש בודד או ועדה מסדרת אלמונית, בכוחה למשוך אחריה קהל רב. מדובר כמובן בטעות אופטית. בפועל, נרצה או לא נרצה, זה לא מעניין כמעט איש. מרביתו הגדול של הציבור אינו חבר בשום מפלגה, ותהליך בחירת חברי הרשימות מעניין אותו בערך כמו התחזית של אתמול.

כמעט כל המפלגות כיום אינן דמוקרטיות והן מצליחות יפה גם כך. אפילו מפלגת הליכוד על עשרות אלפי מתפקדיה אינה סוחפת מיליון איש להצביע לה רק בשל העובדה שהיא דמוקרטית. אדרבה, הם הצביעו לה למרות שהיא דמוקרטית, כיון שהדמוקרטיה הפנימית בליכוד אפשרה לכמה וכמה אינשי דלא מעלי להפוך בבוקר חם אחד לחברי כנסת בכנסת ישראל.

כמה שעצוב, זה מה יש. אנשים פסקו מלהצביע לרשימות, לרעיונות או למצעים. הם מצביעים לטאלנטים, למשיחים שבאים והולכים, לקמפיינים מבריקים, או לתנועות ותיקות מאד כדוגמת הליכוד או העבודה.

עכשיו, הבחירות ממש עוד שניה, והליכה למהלך רחב של מפקד גדול, פריימריז פתוחים להרכב הרשימה עלולים להזיק, בטח כאשר נלווה לכך איום – אם לא תעשו פריימריז – לא נצביע לכם. התוצאה, קרוב לוודאי, תהיה רשימה שאינה משביעת רצון, ובזבוז זמן בזמן פציעות.

המרוויח הגדול מכל זה יהיה כמובן נפתלי בנט שיגרוף את קולות המאוכזבים. לא ניתן לבחור יו"ר חדש 'מחוץ למערכת' שיצליח בזמן כל כך קצר לבקוע את קליפת השטייטעל ולחשוף עצמו לציבור הכללי, ואפילו לא לציבור הדתי לאומי על גווניו הרחבים, אלו שאינם קוראים עולם קטן או גולשים בערוץ 7.

בפריימריז, קשה מאד להלחם במפקדי הארגזים או באנשים שיכולים להביא בקלות אלפי אנשים שיצביעו עבורם בפריימריז, אך לא שווים דבר בציבור הכללי. בנט, כידוע, אינו רואה את עצמו מחוייב לציונות הדתית ועל כן אל מול רשימה אלמונית דמוקרטית, יבחרו המצביעים ברשימת חלומות של בנט, ולמי אכפת בכלל מי בחר אותם וכיצד נבחרו.

כתבתי כבר בעבר, והדברים נכונים שבעתיים היום. את מפלגת הבית היהודי ומפלגת האיחוד הלאומי יש לאחד באופן סופי, טכני ומוסדי, ולהוסיף לרשימה את בן גביר כבלוק טכני. זה לא קל, אבל זה פתיר, ואין לכך שום מניעה, מלבד כמה מאנשי השטח המשופמים של הבית היהודי שירטנו תחת השפם. הקושי המרכזי כמובן, הוא אותו ויכוח עתיק יומין - מי בראש.

בעיני, היחיד שיכול בנקודת הזמן הזו לעמוד בראש הרשימה הדתית לאומית ולהצליח הוא שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'. אין לנו זמן לצנחנים חדשים שאולי נשמעים טוב בעלוני השבת אך לא מוכרים כהוא זה ברחוב בחוץ.

כיון שלא שואלים רק אותי, וטוב שכך, לשם כך נועד המשאל הגדול בקרב הציונות הדתית. הפריימריז צריכים להתמקד בשאלה אחת בלבד – בצלאל סמוטריץ' או הרב רפי. פשוט וקל. אין לנו זמן לכיפופי ידיים או משחקי אגו. תנו לציבור להחליט, יאמר הציבור את דברו. נבחר יו"ר, תאחדו את הרשימות, הכניסו את בן גביר במיקום מכבד, נצא כבר לדרך ושלום על ישראל, בתקווה.