בהצדעה למפקד הגדודים העבריים

דברים שאמר יו"ר מכון ז'בוטינסקי באירוע ההוקרה במוזיאון הגדודים לג'ון הנרי פאטרסון, במלאת חמש שנים לקבורת אפרו באביחיל

יוסי אחימאיר , כ"ב בכסלו תש"פ

ב-18 ביוני 1947, בביתו שבלוס-אנג'לס, נפטר בבדידות לא מזהרת, בגיל 80, הלווטננט-קולונל הבריטי ג'ון הנרי פאטרסון. פרשת חיים סוערת וגם מפוארת הגיעה לקיצה בקול דממה דקה. 

ב-4 בדצמבר 2014 נטמן אפרו ואפר רעייתו במושב אביחיל, בטקס ממלכתי - במבצע מזהיר, שיזמו ואירגנו במשותף משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, האגודה לשימור ההיסטוריה היהודית בארה"ב, מושב אביחיל ומכון ז'בוטינסקי בישראל. 

67 שנה לאחר מותו, נתנה סוף סוף מדינת ישראל את הכבוד הראוי למפקד הגדודים העבריים, שהשתתפו לפני למעלה ממאה שנה בשיחרור ארצנו מידי האימפריה התורכית, כאשר תחת פיקודו משרת גם הסגן זאב ז'בוטינסקי.

בקורות המאבק לעצמאות ניתן, כידוע, התואר הידיד לאורד וינגייט. ואולם מבין תומכי הציונות בבריטניה – והם לא היו רבים – התואר הידיד בהא הידיעה, מגיע ללא ספק לפאטרסון.

מאז פגישתו עם ז'בוטינסקי באלכסנדריה שבמצרים ב-1915, נפשותיהם נקשרו זו בזו, ויחד פעלו למען מטרה נעלה אחת – חידוש הצבאיות היהודית בדמות גדודים עבריים במלחמת העולם הראשונה.

עד יומו האחרון, רתם עצמו הלוחם הנוצרי-פרוטסטנטי המהולל הזה למאבק הצודק של העם היהודי, לצידו של אהוב נפשו זאב ז'בוטינסקי. על כך שילם מחיר כבד בנידויו בידי בני עמו - ואפילו בידי בני עמנו. עם מותו של פאטרסון, כתב עליו העורך אייזיק רמבה מאמר הספד נפלא בעיתון "המשקיף": 

"גוי זה בחר לו מקצוע בלתי פופולרי, עסק שאינו מכניס: אהבת ישראל. היתה זו אהבה שאינה תלויה בדבר. כל טובת הנאה לא היתה לו מזה. הגויים הרחיקוהו מעל פניהם -  והיהודים לא קרבוהו. הגויים כעסו עליו על שנעשה מגינם של בני ישראל, היפנו לו עורף... אהבתו לציונות ולעם ישראל הלכה והתעמקה, אף על פי שמצד היהודים לא מצא את היחס שהוא ראוי לו. אותו היחס של ביטול, שבו אנו נוהגים לגבי כל אדם שהוא קרוב לנו, נהגנו גם לגבי הטוב והנאמן שבידידינו... רק ז'בוטינסקי ידע לתת לו את הביטוי השלם של רגשי תודת העם העברי, שהגופים היהודים והציונים הרשמיים צריכים היו לגלות כלפיו."

ועוד כותב רמבה: "יבוא יום ותיכתב מונוגרפיה מקפת על מפעליו הרבים ורבי הגוונים של פאטרסון לטובת תנועת התחיה העברית, ויתגלה אז שיש לו יד בשטחים החיוניים ביותר של המפעל הציוני".

היום, במלאת חמש שנים לקבורת אפרו של לווטננט-קולונל פאטרסון כאן באביחיל, אנו יכולים לבשר, כי הושלמה המשימה. ביוזמת מכון ז'בוטינסקי ובהוצאתו, ראתה אור ביוגרפיה חדשה ומרתקת של הדמות המופלאה הזאת, אותה כתב בחריצות ובעמקות, החוקר והדיפלומט ד"ר משה יגר. על הספר היפהפה הזה, "ג'ון הנרי פאטרסון, הגדודים העבריים והציונות", שעליו חלם איזיק רמבה לפני 72 שנה, מגיעה לד"ר יגר התודה מקרב לב!

הוא השלים בכך טרילוגיה על שלושת ידידי העם היהודי בתקופת המנדט: הקצינים וינגייט, מיינרצהאגן ועכשיו גם פאטרסון, ספר שזכה עם הופעתו לפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, לשנה זו. 

היום אנו יכולים לומר, בהתכנסותנו כאן בבית הגדודים, בסמוך למקום מנוחת העולמים של ג'ון הנרי פאטרסון מזה חמש שנים: עם ישראל מוקיר לך, הידיד בהא הידיעה – אמנם באיחור – את תודתו העמוקה על כל פועלך הציוני, בהבאת אפרך לקבורה בארצנו, וזאת במעמד ראש ממשלת ישראל ומשמר כבוד של צבא ישראל, ממשיך מורשת הגדודים, בקיום יום פאטרסון שנהפך כבר למסורת מדי שנה, ובביוגרפיה הנפלאה המציגה לראשונה לקורא העברי את דמותך הססגונית, ומספרת את סוד אהבתך אלינו.

מדינת ישראל – שלמען תקומתה הקדשת את רוב שנותיך, אך לראותה לא זכית – זוכרת אותך ומצדיעה לך!